אֵיכָה א׳ · ז׳

זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלַ֗͏ִם יְמֵ֤י עׇנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּ֚ל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ׃ {ס}

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

זכרה ירושלים ימי עוניה ומרודיה, כל מחמודיה אשר היו מימי קדם. רש״י מבאר ״זכרה ירושלים״ - בגלותה, ״ימי עוניה״ - ימי חורבנה. אבן עזרא מבאר ״ומרודיה״ - בגלות. הפסוק מתאר את הכאב הכפול של הזיכרון: הגולה זוכרת בעת נפילתה דווקא את מה שהיה לה, וההשוואה בין השניים היא עצמה חלק מן הסבל. סוף הפסוק מוסיף שהצרים ראו וצחקו על משבתיה, כלומר על השבתת חייה.

מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י אבן עזרא

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

זָכְרָה יְרוּשָׁלַםִ. בְּגָלוּתָהּ:

יְמֵי עָנְיָהּ. יְמֵי חֻרְבָּנָה שֶׁהֱבִיאָהּ לִידֵי עֹנִי:

וּמְרוּדֶיהָ. הִיא לְשׁוֹן צַעַר, כְּמוֹ "וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים", "אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה":

כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ. וְזָכְרָה כָל טוּב מַחֲמֻדֶיהָ שֶׁמִּימֵי קֶדֶם:

שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ. שָׂמְחוּ עַל שְׁבִיתַת מְשׂוֹשָׂהּ, חַגָּהּ, חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה דוֹרְשׁוֹ בְלָשׁוֹן אַחֵר, שֶׁהָיוּ שׁוֹבְתִין בַּגּוֹלָה בְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים וְשׁוֹמְטִים בִשְׁבִיעִית, וְהָיוּ הָעַכּוּ"ם מְשַׂחֲקִים עֲלֵיהֶם וְאוֹמְרִים "שׁוֹטִים, בְּאַרְצְכֶם לֹא שְׁמַטְתֶּם, וְעַכְשָׁיו בַּגּוֹלָה תִשְׁמְטוּ? בְּאַרְצְכֶם לֹא שְׁמַרְתֶּם, וְעַכְשָׁיו בַּגּוֹלָה תִשְׁמְרוּן?":

The Metsudah Five Megillot, Lakewood, N.J., 2001 · ספריא · CC BY

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ימי עניה - כמו "כי ששת ימים עשה ה'":

ומרודיה - בגלות. והמי"ם שרש:

Ibn Ezra on Lamentations -- Wikisource

כל הפרק ספר אֵיכָה