וַיֵּצֵ֥א (מן בת) [מִבַּת־]צִיּ֖וֹן כׇּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף׃ {ס}

כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה. כְּאַיָּלִים אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה, שֶׁאֵין לָהֶם כֹּחַ לִבְרֹחַ, שֶׁהֻחְלַשׁ כֹּחָם בְּרָעָב:

לִפְנֵי רוֹדֶף. כָּל "רֹדֵף" שֶׁבַּמִּקְרָא חָסֵר, וְזֶה מָלֵא, שֶׁנִּרְדְּפוּ רְדִיפָה שְׁלֵמָה עַל כֵּן יָסַד הַפַּיָּט, "מָלֵא רֻדַּפְתִּי וְחָסְרָה שְׁנַת גְּאוּלַי". "שְׁנַת גְּאֻלַי בָּאָה" חָסֵר כְּתִיב:

יחסר מקום "אשר" אחר כאילים, וכן: "כמים לים מכסים":