אֵיכָה א׳ · ה׳

הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהֹוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר׃ {ס}

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

היו צריה לראש אויביה שלו, כי ה׳ הוגה על רוב פשעיה. רש״י מבאר ״שלו״ - יושבים בשלווה, ״הוגה״ - הדאיבה, לשון יגון. אבן עזרא מסביר ״היו צריה לראש״ - כל אחד לראש, ומבאר את המילה ״שלו״. הפסוק מכיל את ההודאה הראשונה בספר: החורבן אינו מקרה ואינו ניצחון של האויב, אלא ה׳ הוא שהוגה. ההודאה הזאת חוזרת לאורך כל המגילה, והיא מה שמבדיל בין קינה לבין תלונה על גורל.

מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור