דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כׇּל־שְׁעָרֶ֙יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נּוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ׃ {ס}

בָּאֵי מוֹעֵד. עוֹלֵי רְגָלִים:

נוּגוֹת. לְשׁוֹן יָגוֹן וְאֵין שֹׁרֶשׁ בַּתֵּבָה אֶלָּא הַגִּימֶ"ל לְבַדָּהּ:

באי מועד - שהיו באים במועדים. והטוב בעיני שהוא המקדש, ונקרא מועד בעבור היות כל ישראל נועדים שם, וכן: "בקרב מועדיך", "שרפו כל מועדי אל בארץ":

שוממין - נו"ן תמורת מ"ם, וכן: "קח לך חטין", "לקץ הימין". כי הנו"ן והמ"ם משרתים בסוף המלה, סימן רבים ורבות:

נוגות - מבנין נפעל, וכן: "נוגי ממועד", שהם מלשון "תוגה" ו"יגון". והתי"ו והנו"ן נוספים: