רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11בָּאֵי מוֹעֵד. עוֹלֵי רְגָלִים:
נוּגוֹת. לְשׁוֹן יָגוֹן וְאֵין שֹׁרֶשׁ בַּתֵּבָה אֶלָּא הַגִּימֶ"ל לְבַדָּהּ:
אֵיכָה א׳ · ד׳
דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כׇּל־שְׁעָרֶ֙יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נּוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־לָֽהּ׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
דרכי ציון אבלות מבלי באי מועד, כל שעריה שוממין. רש״י מבאר ״באי מועד״ - עולי רגלים, ומבאר ״נוגות״ מלשון יגון. אבן עזרא מציע שהמילה ״מועד״ מציינת כאן את המקדש עצמו, הנקרא כך על שם ההתוועדות. הפסוק מייחס אבל לדרכים עצמן, וזו תמונה יפה וכואבת: הכבישים שהיו מלאים עולי רגלים שלוש פעמים בשנה עומדים ריקים, וריקנותם היא שמעידה על מה שהיה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12באי מועד - שהיו באים במועדים. והטוב בעיני שהוא המקדש, ונקרא מועד בעבור היות כל ישראל נועדים שם, וכן: "בקרב מועדיך", "שרפו כל מועדי אל בארץ":
שוממין - נו"ן תמורת מ"ם, וכן: "קח לך חטין", "לקץ הימין". כי הנו"ן והמ"ם משרתים בסוף המלה, סימן רבים ורבות:
נוגות - מבנין נפעל, וכן: "נוגי ממועד", שהם מלשון "תוגה" ו"יגון". והתי"ו והנו"ן נוספים:
Ibn Ezra on Lamentations -- Wikisource