רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ. יִזָּכְרוּ וְיִפָּקְדוּ עֲוֹנוֹתָם לְפָנֶיךָ:
וְעוֹלֵל לָמוֹ. וּפְעוֹל לָמוֹ, כְּמוֹ "גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר", "וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו":
אֵיכָה א׳ · כ״ב
תָּבֹ֨א כׇל־רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֙יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כׇּל־פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי׃ {פ}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
הפרק נחתם: תבוא כל רעתם לפניך ועולל למו כאשר עוללת לי על כל פשעיי. רש״י מבאר: ייזכרו וייפקדו עוונותם לפניך. אבן עזרא מבאר ״ועולל״ מגזרת עלילות, ומציע שהטעם כמו סיבה. הפסוק סוגר את הפרק בבקשת דין, ומעניין שהוא אינו מכחיש את הפשעים שלה עצמה - ״על כל פשעיי״ - אלא מבקש רק שאותה מידה תחול גם עליהם. סיומו, ״כי רבות אנחותיי ולבי דווי״, מחזיר את הקינה אל הכאב האישי.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אבן עזרא
רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12ועולל - עשה מגזרת "עלילותיו". והנכון שטעמו כמו "סבה", וכן: "ולו נתכנו עלילות":
Ibn Ezra on Lamentations -- Wikisource