אֵיכָה א׳ · י״ט

קָרָאתִי לַמְּאַהֲבַי. לְאוֹתָם שֶׁמַּרְאִים עַצְמָם כְּאוֹהֲבִים:

הֵמָּה רִמּוּנִי. כְּגוֹן בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁהָיוּ יוֹצְאִים לִקְרַאת הַגוֹלִים כְּשֶׁהָיוּ הַשַׁבָּאִים מוֹלִיכִים אוֹתָם דֶּרֶךְ עֲלֵיהֶם וּמַרְאִים אֶת עַצְמָם כְּאִלּוּ מְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְהָיוּ מוֹצִיאִים לָהֶם מִינֵי מְלוּחִים וְנוֹדוֹת נְפוּחִים כִּסְבוּרִים שֶׁהוּא יַיִן, וְאוֹכְלִים וּצְמֵאִים וְרוֹצִים לִשְׁתּוֹת, וּכְשֶׁמַּתִּיר הַנּוֹד בְּשִׁנָּיו, הָיְתָה הָרוּחַ נִכְנֶסֶת בְּמֵעָיו וְהוּא מֵת. וְהוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ וְגוֹ'", "לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם ישְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נוֹדֵד":

וְיָשִׁיבוּ אֶת נַפְשָׁם. כְּדֵי שֶׁיָּשִׁיבוּ אֶת נַפְשָׁם:

למאהבי - איננו כמו: "אוהבי". וכן טעמו: למבקשים שאוהב אותם: