אֵיכָה א׳ · י״ט

קָרָ֤אתִי לַֽמְאַהֲבַי֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּנִי כֹּהֲנַ֥י וּזְקֵנַ֖י בָּעִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־בִקְשׁ֥וּ אֹ֙כֶל֙ לָ֔מוֹ וְיָשִׁ֖יבוּ אֶת־נַפְשָֽׁם׃ {ס}

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

קראתי למאהביי המה רימוני, כהניי וזקניי בעיר גוועו. רש״י מבאר ״למאהביי״ - לאותם שמראים עצמם כאוהבים. אבן עזרא מדייק שהמילה אינה כמו ״אוהביי״, ומסביר שטעמה למבקשים שאוהב אותם. שני הפירושים מצביעים על אותו דבר: אלה לא היו אוהבים אמיתיים אלא בעלי ברית לשעה. סוף הפסוק מוסיף את הכהנים והזקנים הגוועים ברעב בעיר בעודם מבקשים אוכל, וזו תמונה של קריסת ההנהגה עצמה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

קָרָאתִי לַמְּאַהֲבַי. לְאוֹתָם שֶׁמַּרְאִים עַצְמָם כְּאוֹהֲבִים:

הֵמָּה רִמּוּנִי. כְּגוֹן בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁהָיוּ יוֹצְאִים לִקְרַאת הַגוֹלִים כְּשֶׁהָיוּ הַשַׁבָּאִים מוֹלִיכִים אוֹתָם דֶּרֶךְ עֲלֵיהֶם וּמַרְאִים אֶת עַצְמָם כְּאִלּוּ מְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְהָיוּ מוֹצִיאִים לָהֶם מִינֵי מְלוּחִים וְנוֹדוֹת נְפוּחִים כִּסְבוּרִים שֶׁהוּא יַיִן, וְאוֹכְלִים וּצְמֵאִים וְרוֹצִים לִשְׁתּוֹת, וּכְשֶׁמַּתִּיר הַנּוֹד בְּשִׁנָּיו, הָיְתָה הָרוּחַ נִכְנֶסֶת בְּמֵעָיו וְהוּא מֵת. וְהוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ וְגוֹ'", "לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם ישְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נוֹדֵד":

וְיָשִׁיבוּ אֶת נַפְשָׁם. כְּדֵי שֶׁיָּשִׁיבוּ אֶת נַפְשָׁם:

The Metsudah Five Megillot, Lakewood, N.J., 2001 · ספריא · CC BY

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

למאהבי - איננו כמו: "אוהבי". וכן טעמו: למבקשים שאוהב אותם:

Ibn Ezra on Lamentations -- Wikisource