אֵיכָה א׳ · י״ח

צדיק הוא ה׳ כי פיהו מריתי, שמעו נא כל העמים וראו מכאובי. אבן עזרא מבאר שכל ״נא״ במקרא הוא בלשון ״עתה״, ומביא לכך דוגמאות. הפסוק הוא לב המגילה מבחינה מוסרית: בתוך הקינה הקשה ביותר, המקוננת מכריזה שה׳ צדיק. אין כאן השלמה פסיבית אלא הכרה מפורשת שהכאב אינו עוול. דווקא ההכרה הזאת היא שמאפשרת את הפנייה שבאה מיד אחריה, ״שמעו נא כל העמים״.