אֵיכָה א׳ · י״ז

פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלַ֛͏ִם לְנִדָּ֖ה בֵּינֵיהֶֽם׃ {ס}

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

פרשה ציון בידיה אין מנחם לה. רש״י מבאר את פרישת הידיים כתנועה של מי שמבקש רחמים או של מי שמתייאש. אבן עזרא מעיר שהבי״ת במילה ״בידיה״ נוספת. הפסוק חוזר בשלישית על ״אין מנחם״, וסופו מסביר מדוע: ״ציווה ה׳ ליעקב סביביו צריו״. השכנים, שהיו אמורים להיות מקור התמיכה הטבעי, הם עצמם הפכו לצרים, ולכן אין מי שינחם. הביטוי האחרון, ״לנידה ביניהם״, חוזר על המילה מפסוק ח.

מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י אבן עזרא

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ. כְּמוֹ "וּפֵרַשׂ יָדָיו בְּקִרְבּוֹ", כְּאָדָם הַמּוֹלִיךְ יָדָיו, מוֹלִיכָם וּמְבִיאָם וּמִצְטַעֵר בָּהֶם. דָּבָר אַחֵר: "פֵּרְשָׂה צִיּוֹן" לְשׁוֹן שְׁבִירָה, כְּמוֹ "פּוֹרֵשׂ אֵין לָהֶם", "וְלֹא יִפְרְסוּ לָהֶם עַל אָבֵל, לְנַחֲמוֹ עַל מֵת": כַּךְ חִבְּרוֹ מְנַחֵם. וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה, "פְּרוּסָה קַיֶּמֶת". וּמַשְׁמָעוֹ, כָּאָדָם הַמִּצְטַעֵר שֶׁחוֹבֵק אֶת יָדָיו וּמְשַׁבְּרָם. תּוֹסֶפֶת מָצָאתִי: צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב

סְבִיבָיו צָרָיו. צִוָּה עַל יַעֲקֹב שֶׁיִּהְיוּ צָרָיו סְבִיבָיו. אַף כְּשֶׁגָּלוּ לְבָבֶל וּלְאַשּׁוּר, הֶגְלָה סַנְחֵרִיב אֶת אוֹיְבֵיהֶם, עַמּוֹן וּמוֹאָב, וְהוֹשִׁיבָם אֶצְלֵיהֶם, וְהֵם מְקַנְתְּרִים אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין: הוּמַנְיָא אִיכָּא בְּבָבֶל, כֻּלָּהּ דְּעַמּוֹנָאֵי:

לְנִדָּה. לְרִחוּק, לָבוּז:

The Metsudah Five Megillot, Lakewood, N.J., 2001 · ספריא · CC BY

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

פירשה - בי"ת "בידיה" נוסף, כמו: "ותשקמו בדמעות שליש":

Ibn Ezra on Lamentations -- Wikisource

כל הפרק ספר אֵיכָה