אֵיכָה א׳ · י״ד

נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ עָל֥וּ עַל־צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא־אוּכַ֥ל קֽוּם׃ {ס}

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

נשקד עול פשעיי בידו ישתרגו עלו על צווארי. רש״י מציין שאין למילה ״נשקד״ דמיון במקרא. אבן עזרא מסכים שאין לה אב ואם, ומציע שטעמה כמו ״נמשך״, ומבאר את הפועל ״ישתרגו״. הדימוי הוא של עול שנקשר ונשזר סביב הצוואר, וכל חלקיו קלועים זה בזה עד שאי אפשר להתירם. סוף הפסוק, ״הכשיל כוחי״, מסביר את התוצאה: אין הכובד עצמו העיקר אלא שהוא נוטל את הכוח לשאתו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ. אֵין לְתֵבָה זוּ דִמְיוֹן בַּמִּקְרָא וּבְלָשׁוֹן אֲרַמִּי שֶׁל פְּסִיקְתָּא קוֹרִין לְדָרְבָן מַסְקָדָא, מַלְמַד הַבָּקָר. וְאוֹמֵר אֲנִי, "נִשְׂקַד" פיינטרינ"ט בְּלַעַ"ז. נְקֻדִּים, מְנֻמָּרִים וּמְסֻמָּנִים הָיוּ פְשָׁעַי בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזִכָּרוֹן. לֹא נִשְׁכַּח מִנְיָנָם וְתַשְׁלוּמֵיהֶם:

יִשְׂתָּרְגוּ. נַעֲשׂוּ קְלִיעוֹת קְלִיעוֹת וְעָלוּ עַל צַוָּארִי, לְשׁוֹן מִשְׁנָה, אֵין מְסָרְגִין אֶת הַמִּטּוֹת:

The Metsudah Five Megillot, Lakewood, N.J., 2001 · ספריא · CC BY

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ומלת נשקד - אין לה אב ואם, והטעם כמו "נמשך" כמו "נמהר":

והיה ישתרגו - מבנין התפעל, ממשפחת השריגים:

הכשיל - שב אל עול פשעי, ויחסר "אשר" אחר בידי. גם אחר קום: "עמו" או "מפניו":

Ibn Ezra on Lamentations -- Wikisource