יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כׇּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ׃ {ס}

יָדוֹ פָּרַשׂ צָר. עַמּוֹן וּמוֹאָב:

עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ. סִפְרֵי תוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב". הַכֹּל נִפְנוּ לָבוֹז כֶּסֶף וְזָהָב, וְהֵם נִפְנִים עַל סִפְרֵי תוֹרוֹת כְּדֵי לְשָׂרְפָם, לְפִי שֶׁכָּתוּב בָּהֶם "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וְגוֹ'": אֲשֶׁר צִוִּיתָה

לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ. אֵלּוּ עַמּוֹן וּמוֹאָב:

כי ראתה גוים - על "ירושלים" (פסוק ח) שבה: