דְּבָרִים ט׳ · כ״ה

ואתנפל וגו'. אֵלּוּ הֵן עַצְמָם הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה, וּכְפָלָן כָּאן, לְפִי שֶׁכָּתוּב כָּאן סֵדֶר תְּפִלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ה' אלהים אל תשחת עמך וגו':

וְאִשְׁתַּטָחִית קֳדָם יְיָ יָת אַרְבְּעִין יְמָמִין וְיָת אַרְבְּעִין לֵילָוָן דִי אִשְׁתַּטָחִית אֲרֵי אֲמַר יְיָ לְשֵׁצָאָה יָתְכוֹן

ואתנפל לפני ה' ארבעים וגו' ואתפלל אל ה' ואומר וגו' - מי האיש החכם ישים לב למה הוצרך לכפול כאן נפילת ארבעים יום. וכי דרך המקרא לכפול דבר ולומר דעו לכם שכשנפלתי לפני ה' ארבעים יום כך וכך התפללתי, למעלה היה לו לומר, ולא היה צריך לחזור ולכפול כדי להודיע לישראל בלשון זה התפללתי אפס חכמה גדולה יש כאן! שמא תאמרו והלא חטא גדול במעשה העגל הועילה תפלתו של משה וניצלנו, אף בארץ ישראל אם נחטא יועילו לנו תפלות הנביאים? אמר להם משה: לא תועיל לכם תפלות בארץ ישראל, כי עתה נתכפר לכם כדי שלא יתחלל שמו, שהרי כך התפללתי: זכור לעבדיך וגו' פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלתי יכולת ה' להביאם - ולכך לא נתחייבתם בעדו מיתה, אבל לאחר שיהרוג שלושים ואחד מלכים וינחילכם את הארץ, אז יוציאכם ויגרש אתכם מן הארץ שאין כאן חילול השם לאמר לאומות מבלתי יכולת ה', אלא יאמרו הגוים, ישראל חטאו לו. כמו שמפורש באתם נצבים: ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת ומה חרי האף וגו', ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם וגו' ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה.

ואתנפל לפני ה׳‎ פרש״‎י אלו הן עצמן האמורים למעלה וכו׳‎ וראיה לדבר שכתוב בהם את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה כלומר אותם הנזכרים למעלה.