הַמַּאֲכִ֨לְךָ֥ מָן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן עַנֹּֽתְךָ֗ וּלְמַ֙עַן֙ נַסֹּתֶ֔ךָ לְהֵיטִֽבְךָ֖ בְּאַחֲרִיתֶֽךָ׃

הפסוק ממשיך: ״המאכלך מן במדבר אשר לא ידעון אבתיך, למען ענתך ולמען נסתך להיטבך באחריתך״. לפי פשט הדברים, כפי שמתרגם אונקלוס, זכירת המן היא חלק מרשימת החסדים שה׳ עשה לישראל במדבר. המן היה מזון חדש שלא הכירו האבות, וירידתו נועדה למטרה חינוכית כפולה: לענות את העם ולנסותו, אך הכול לתכלית טובה - ״להיטבך באחריתך״, כדי להיטיב עמו בסופו. משמעות הדברים היא שהניסיון והעינוי לא היו עונש אלא הכנה: ה׳ חינך את ישראל בתלות בו כדי שיזכו בטובה גדולה יותר בעתיד, בכניסתם לארץ.