הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃

לאחר הציווי לברך, פותח הכתוב באזהרה: ״השמר לך פן תשכח את ה׳ אלהיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקתיו אשר אנכי מצוך היום״. אונקלוס מתרגם ״פן תשכח״ בלשון ״דילמא תתנשי ית דחלתא דה׳״ - שמא תשכח את יראת ה׳. לפי פשט הדברים, הסכנה הגדולה שבעקבות השפע היא שכחת ה׳, ושכחה זו מובילה מיד לביטול שמירת המצוות, המשפטים והחוקים. הפסוק מלמד ששכחת ה׳ אינה רק עניין רגשי אלא בסיס לנפילה מעשית: מי ששוכח את מקור הטובה, סופו שיזניח גם את חובותיו כלפי ה׳. לכן נדרשת זהירות מתמדת.