דְּבָרִים ח׳ · י׳

וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃

במילים פשוטות

הפסוק מסכם את שבח הארץ ומצווה: ״ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך על הארץ הטבה אשר נתן לך״. חזקוני מבאר שמכאן נלמדות שלוש הברכות הראשונות של ברכת המזון: ״ואכלת ושבעת וברכת״ - זו ברכת הזן על האכילה; ״את ה׳ אלהיך״ - לרבות בעל הבית; ״על הארץ״ - זו ברכת הארץ; ו״הטבה אשר נתן לך״ - זו ברכת בונה ירושלים. משמעות הפסוק היא שהשובע מן הארץ הטובה מחייב הודיה לה׳ שנתן אותה. דווקא בעת השפע, כשקל לשכוח את מקור הברכה, מצווה האדם לברך ולהכיר בטובת ה׳.
מבוסס על חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתֵיכוּל וְתִשְׂבַּע וּתְבָרַךְ יָת יְיָ אֱלָהָךְ עַל אַרְעָא טַבְתָא דִיהַב לָךְ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ואכלת ושבעת וגו׳‎ מכאן אנו אומרין שלש ברכות בברכת המזון. ואכלת ושבעת וברכת שמברכין על האכילה, זו היא ברכת הזן. וברכת את ה׳‎ אלקיך לרבות בעל הבית.

על הארץ זו היא ברכת הארץ נודה לך ה׳‎ א'.

הטבה אשר נתן לך זו היא ברכת בונה ירושלים כדכתיב ההר הטוב הזה והלבנון. השתא אחר אכילה כשהוא שבע ונפשו קצה באוכל צריך לברך, מתחלה כשהוא רעב ותאב ושמח על האכילה לכ״‎ש שצריך לברך ברכת המוציא.

ואכלת ושבעת וברכת כאן רמז לשלשה שצריכין לזמן ואכלת חד ושבעת תרי וברכת שלישי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל