הַמַּסֹּ֨ת הַגְּדֹלֹ֜ת אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וְהָאֹתֹ֤ת וְהַמֹּֽפְתִים֙ וְהַיָּ֤ד הַחֲזָקָה֙ וְהַזְּרֹ֣עַ הַנְּטוּיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הוֹצִֽאֲךָ֖ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כֵּֽן־יַעֲשֶׂ֞ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְכׇל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה יָרֵ֖א מִפְּנֵיהֶֽם׃

הפסוק מפרט את הזיכרון: ״המסת הגדלת אשר ראו עיניך, והאתת והמפתים והיד החזקה והזרע הנטויה״ אשר בהם הוציא ה׳ את ישראל - כן יעשה לכל העמים אשר ישראל ירא מפניהם. רש״י מבאר את המונחים: ״המסת״ הם ניסיונות, ״והאתת״ כגון הפיכת המטה לנחש והמים לדם, ״והמפתים״ הן המכות המופלאות, ״והיד החזקה״ זו מכת הדבר, ו״הזרע הנטויה״ זו החרב של מכת בכורות. משמעות הפסוק: כשם שראו ישראל בעיניהם את גבורות ה׳ במצרים, כך יחזור ויעשה ה׳ לאויביהם בארץ, ואין מקום לפחד.