לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם זָכֹ֣ר תִּזְכֹּ֗ר אֵ֤ת אֲשֶׁר־עָשָׂה֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְפַרְעֹ֖ה וּלְכׇל־מִצְרָֽיִם׃

כתשובה לחשש שהוצג בפסוק הקודם, מצווה הכתוב: ״לא תירא מהם, זכר תזכר את אשר עשה ה׳ אלהיך לפרעה ולכל מצרים״. לפי פשט הדברים, כפי שמתרגם אונקלוס, הדרך להתגבר על הפחד מפני העמים הרבים היא זיכרון מעשי ה׳ ביציאת מצרים. מי שראה כיצד הביס ה׳ את פרעה ואת מצרים כולה, המעצמה החזקה של אותו זמן, יכול לבטוח שאותה יד תושיע גם עתה. הזיכרון אינו רק היסטורי אלא מכוון להפקת ביטחון: מהעבר שנחווה נלמד על ההווה, וכך מתפוגג הפחד מפני האויב.