את ה׳ אלהיך תירא ואתו תעבד ובשמו תשבע. רש״י מבאר ש״ובשמו תשבע״ מותנה בכך שיש בך כל המידות: שאתה ירא את שמו ועובד אותו, אז בשמו תישבע, ואם לאו לא תישבע. אבן עזרא מבאר ש״תירא״ שלא תעשה מצות לא תעשה, ״תעבוד״ במצות עשה, ״ובשמו תשבע״ לא בשם אלהים אחרים. הפסוק מצווה על יראת ה׳, עבודתו והשבעה בשמו בלבד. יש כאן שלושה יסודות: יראה, עבודה ונאמנות בשבועה. הפסוק בא כתשובה לאזהרה מפני שכחה: הדרך למנוע שכחה היא יראת ה׳ ועבודתו. השבועה בשם ה׳ בלבד מותנית בקיום היראה והעבודה, שכן רק מי שירא את ה׳ יזהר בשבועתו. הפסוק מדגיש את מרכזיות עבודת ה׳ הבלעדית, ומכין את האזהרה מפני עבודה זרה שתבוא מיד אחריו, בהמשך למסר של נאמנות מוחלטת לה׳ אחד.
ובשמו תשבע. לא בשם אלהים אחרים להקים דבר ולכרות ברית וכן תשבע כל לשון רק באמת והטעם שלא יהיה לך אלוה שתשבע בשמו רק שם השם לבדו. ע״כ כתוב אחריו לא תלכון אחרי אלהים אחרי' ולא תנסו: