מֵעֲרֹעֵ֞ר אֲשֶׁ֨ר עַל־שְׂפַת־נַ֧חַל אַרְנֹ֛ן וְעַד־הַ֥ר שִׂיאֹ֖ן ה֥וּא חֶרְמֽוֹן׃

הפסוק מתאר את גבולות הארץ שנכבשה: מערוער אשר על שפת נחל ארנון ועד הר שיאן הוא חרמון. זהו תיאור גיאוגרפי של היקף השטח שנפל בידי ישראל בעבר הירדן, מנחל ארנון בדרום ועד הר החרמון בצפון. אונקלוס מתרגם את שמות המקומות כפי שהם. הפסוק ממשיך את סיכום הכיבושים, ומגדיר את הגבולות המדויקים של הארץ שנלקחה משני המלכים. הזכרת ״הר שיאן הוא חרמון״ מקבילה לשמות הרבים של החרמון שהוזכרו בפרק הקודם. הפסוק מדגיש את היקף השטח הנרחב שכבשו ישראל, ומספק את המסגרת הגיאוגרפית לרקע ההיסטורי שקדם למסירת המצוות, ובכך משלים את התמונה של הישגי ישראל בעבר הירדן.