וַיִּֽירְשׁ֨וּ אֶת־אַרְצ֜וֹ וְאֶת־אֶ֣רֶץ ׀ ע֣וֹג מֶֽלֶךְ־הַבָּשָׁ֗ן שְׁנֵי֙ מַלְכֵ֣י הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן מִזְרַ֖ח שָֽׁמֶשׁ׃

ויירשו את ארצו ואת ארץ עוג מלך הבשן, שני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן מזרח שמש. רש״י מבאר ש״אשר בעבר הירדן״ פירושו שהוא במזרח, שהעבר השני היה במערב. הפסוק ממשיך את התיאור ההיסטורי מן הפסוק הקודם, ומזכיר את ירושת ארצות שני המלכים, סיחון ועוג, בעבר הירדן המזרחי. אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו. הפסוק מסכם את הכיבושים בעבר הירדן שקדמו למסירת המצוות, ומדגיש את מיקומם במזרח הירדן. הזכרת ירושת שני המלכים מבליטה את יד ה׳ בהנחלת הארץ, ומהווה רקע לחוקים ולמצוות הניתנים לעם. יש כאן חיבור בין ההיסטוריה של הכיבוש לבין מסירת התורה, המראה שהמצוות ניתנות לעם שכבר החל לרשת את הארץ בעזרת ה׳.