דְּבָרִים ד׳ · ל״ב

לימים ראשונים. עַל יָמִים רִאשׁוֹנִים:

ולמקצה השמים. וְגַם שְׁאַל לְכָל הַבְּרוּאִים אֲשֶׁר מִקָּצֶה אֶל קָצֶה, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ; וּמִדְרָשׁוֹ, מְלַמֵּד עַל קוֹמָתוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁהָיְתָה מִן הָאָרֶץ עַד הַשָּׁמַיִם, וְהוּא הַשִּׁעוּר עַצְמוֹ אֲשֶׁר מִקָּצֶה אֶל קָצֶה (סנהדרין ל"ח):

הנהיה כדבר הגדול הזה. וּמַהוּ הַדָּבָר הַגָּדוֹל, השמע עם וגו':

אֲרֵי שְׁאֵל כְּעַן לְיוֹמַיָא קַדְמָאֵי דַהֲווֹ קֳדָמָךְ לְמִן יוֹמָא דִי בְרָא יְיָ אָדָם עַל אַרְעָא וּלְמִסְיָפֵי שְׁמַיָא וְעַד סְיָפֵי שְׁמַיָא הַהֲוָה כְּפִתְגָמָא רַבָּא הָדֵין אוֹ הַאִשְׁתְּמַע כְּוָתֵהּ

כי שאל נא. לימים. שאל עתה:

למן היום. הלמ״‎ד נוסף וכן רבים או היא דרך צחות:

ולמקצה השמים. רמז לאויר כאשר פירשתי שיש לו קצוות:

הנהיה. בימיו:

או הנשמע כמוהו. ומה הוא ששמע עם:

כי שאל נא כלומר שאל נא לדורות הראשונים אם נעשה כן לשום אומה ולפיכך מקפיד הקב״‎ה עלינו בזמן שאנו חוטאים יותר מעל שאר אומה אחרת.