דְּבָרִים ד׳ · ל״א

כִּ֣י אֵ֤ל רַחוּם֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לֹ֥א יַרְפְּךָ֖ וְלֹ֣א יַשְׁחִיתֶ֑ךָ וְלֹ֤א יִשְׁכַּח֙ אֶת־בְּרִ֣ית אֲבֹתֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לָהֶֽם׃

במילים פשוטות

כי אל רחום ה׳ אלהיך, לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבתיך אשר נשבע להם. רש״י מבאר ש״לא ירפך״ פירושו מלהחזיק בך בידיו, לשון שלא ייתן לך רפיון ולא יפריש אותך מאצלו, כמו ״אחזתיו ולא ארפנו״. אבן עזרא מבאר ש״ירפך״ הפך ״יחזקך״. הפסוק מנמק את הבטחת התשובה: ה׳ הוא אל רחום, ולכן לא יעזוב את ישראל לחלוטין ולא ישכח את ברית האבות. יש כאן יסוד עמוק של אמונה: אף בעת העונש והגלות, קשר ה׳ עם ישראל אינו נפסק לגמרי, בזכות ברית האבות והרחמים. הפסוק מבטיח שה׳ ממשיך להחזיק בישראל ולא נוטש אותם, וזה הבסיס לביטחון שהתשובה תתקבל והגאולה תבוא.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לא ירפך. מִלְּהַחֲזִיק בְּךָ בְּיָדָיו, וּלְשׁוֹן לֹא יַרְפְּךָ לְשׁוֹן לֹא יַפְעִיל הוּא - לֹא יִתֵּן לְךָ רִפְיוֹן, לֹא יַפְרִישׁ אוֹתְךָ מֵאֶצְלוֹ, וְכֵן "אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ" (שיר השירים ג') שֶׁלֹּא נִנְקַד אֶרְפֶּנּוּ; כָּל לְשׁוֹן רִפְיוֹן מוּסָב עַל לְשׁוֹן מַפְעִיל וּמִתְפַּעֵל, כְּמוֹ "הַרְפֵּה לָהּ" (מלכים ב ד') - תֵּן לָהּ רִפְיוֹן, "הֶרֶף מִמֶּנִּי" (דברים ט') - הִתְרַפֵּה מִמֶּנִּי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲרֵי אֱלָהָא רַחֲמָנָא יְיָ אֱלָהָךְ לָא יִשְׁבְּקִנָךְ וְלָא יְחַבְּלִנָךְ וְלָא יִתִּנְשֵׁי יָת קְיָמָא דַאֲבָהָתָךְ דִי קַיִים לְהוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ירפך. הפך יחזקך:

מקור: ספריא · נחלת הכלל