בַּצַּ֣ר לְךָ֔ וּמְצָא֕וּךָ כֹּ֖ל הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה בְּאַחֲרִית֙ הַיָּמִ֔ים וְשַׁבְתָּ֙ עַד־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּקֹלֽוֹ׃

בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, ושבת עד ה׳ אלהיך ושמעת בקלו. הפסוק ממשיך את מסר התשובה מן הפסוק הקודם: בעת צרה, כאשר יבואו על ישראל כל הדברים שהוזכרו, באחרית הימים ישובו אל ה׳ וישמעו בקולו. אונקלוס מתרגם ״כד ייעוק לך״, בעת שיצר לך. הפסוק מבטיח שגם מתוך הצרה העמוקה תבוא התשובה, ושהיא תתרחש ״באחרית הימים״. יש כאן חזון של גאולה עתידית: אף לאחר הגלות והצרות, סופם של ישראל לשוב אל ה׳. הפסוק מחבר בין הצרה לתשובה, ומלמד שהקשיים עצמם עשויים להיות המניע לחזרה אל ה׳ ולשמיעה בקולו, ובכך פותח פתח לתקווה ולגאולה.