וְהֵפִ֧יץ יְהֹוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בָּעַמִּ֑ים וְנִשְׁאַרְתֶּם֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר בַּגּוֹיִ֕ם אֲשֶׁ֨ר יְנַהֵ֧ג יְהֹוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם שָֽׁמָּה׃

והפיץ ה׳ אתכם בעמים, ונשארתם מתי מספר בגוים אשר ינהג ה׳ אתכם שמה. הפסוק מתאר את עונש הגלות שיבוא אם יחטאו ישראל: פיזור בין העמים והישארות במספר מועט בלבד. אבן עזרא מציין ש״מתי מספר״ כבר פירש במקום אחר. אונקלוס מתרגם ״עם דמנין״, כלומר עם מועט הניתן לספירה. הפסוק ממשיך את תיאור העונש שהחל בפסוק הקודם, ומפרט את גורל הגלות: לא רק הגליה מן הארץ אלא פיזור והתמעטות בין הגויים. יש כאן תיאור מפוכח של תוצאות החטא, המדגיש את הניגוד בין ההבטחה להיות עם רב ומבורך בארצו לבין המצב של פיזור והתמעטות בגלות, אם ישראל לא יישמרו לברית.