דְּבָרִים ד׳ · כ״ו

העידתי בכם. הִנְנִי מַזְמִינָם לִהְיוֹת עֵדִים שֶׁהִתְרֵיתִי בָכֶם:

אַסְהֵדִית בְּכוֹן יוֹמָא דֵין יָת שְׁמַיָא וְיָת אַרְעָא אֲרֵי מֵיבַד תֵּיבְדוּן בִּפְרִיעַ מֵעַל אַרְעָא דִי אַתּוּן עָבְרִין יָת יַרְדְנָא לְתַמָן לְמֵירְתַהּ לָא תוֹרְכוּן יוֹמִין עֲלַהּ אֲרֵי אִשְׁתְּצָאָה תִּשְׁתֵּצוּן

העידותי בכם היום. י״‎א כי טעם עדות שמים וארץ המלאכים ובני אדם ואחרים אמרו על הגשם כטעם את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה והנכון בעיני להיותם עדים שיראום תמיד הם ובניהם כי הם עומדים כטעם כימי השמים על הארץ וכן שמעו הרים את ריב ה'. וכן האבן הזאת תהיה בנו לעדה ושמא יטעון טוען כי שמים כעשן נמלחו וחביריו הטוען ער ולבו ישן:

תאבדון. כמו תלמדון בעבור שאיננו סמוך:

את השמים ואת הארץ - ועצר את השמים, והאדמה לא תתן את יבולה.

את השמים ואת הארץ צבא השמים וצבא הארץ.

כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן. כֶּפֶל לָשׁוֹן זֶה, וְכֵן כֶּפֶל הַשְׁמָדָה שֶׁהִזְכִּיר, וְכֵן כֶּפֶל הָעֲשִׂיָּה שֶׁהִזְכִּיר כִּי אָמַר ״וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל״, ״וַעֲשִׂיתֶם הָרַע״ וְגוֹ׳ יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ עַל דֶּרֶךְ הַמִּדְרָשׁ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מ״ר איכה א נז): חָטְאוּ בְכִפְלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה א ח): ״חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַיִם״; וְלָקוּ בְכִפְלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ ב): ״כִּי לָקְחָה כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ״; וּמִתְנַחֲמִין בְּכִפְלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם מ א): ״נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי״. וְכִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁיִּלְקוּ בְּכִפְלַיִם יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁחָטְאוּ? כִּי אֵין זֶה מִמִּדַּת בַּעַל הָרַחֲמִים יִתְבָּרַךְ, וְכֵן צָרִיךְ לְהָבִין מַהוּ הַכֶּפֶל שֶׁל הַחֵטְא.

אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב יג): ״כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים״, הֲרֵי רָעָה אַחַת שֶׁהִיא שְׁתַּיִם, כִּי אִלּוּ עֲבָדוּהוּ בְּשֻׁתָּפוּת, לְכָל הַפָּחוֹת הָיְתָה הָרָעָה אַחַת, וְהִיא שִׁתּוּף שֵׁם שָׁמַיִם וְדָבָר אַחֵר, אֶלָּא ״אוֹתִי עָזְבוּ״ מִכֹּל וָכֹל, אֲפִלּוּ בְּשִׁתּוּף לֹא עֲבָדוּהוּ, וְזֶהוּ רָעָה אַחַת כְּפוּלָה, דְּהַיְנוּ עֲבוֹדַת הָאֱלִילִים וַעֲזִיבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן הָיָה עָנְשָׁם כָּפוּל עַל זֶה הָאֹפֶן, כִּי עָזַב ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל וּמִלֵּא עָרֵי הָאֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כו ב): ״אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה״ - לֹא נִתְמַלְּאָה צוֹר אֶלָּא מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. וְאִלּוּ הָיוּ שְׁנֵיהֶם חֲרֵבִים, הָיָה לִירוּשָׁלַיִם צָרַת אֲחֵרִים חֲצִי נֶחָמָה, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁזֶּה קָם וְזֶה נוֹפֵל, הֲרֵי שֶׁלְּקָחָהּ כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ, ״עַל חַטֹּאתֶיהָ״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ״, אֶלָּא שֶׁרָצָה לוֹמַר שֶׁעִם חַטֹּאתֶיהָ הַכְּפוּלִים לָקְחָה גַּם בְּעֹנֶשׁ מַכָּה כְּפוּלָה עַל זֶה הָאֹפֶן, וְכֵן הַנֶּחָמָה תִּהְיֶה כְּפוּלָה בַּעֲזִיבַת הָאֻמּוֹת וְהַצְלָחַת יִשְׂרָאֵל. לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן: ״וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל״ הֲרֵי עֲשִׂיַּת עֲבוֹדָה זָרָה, ״וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ״ הֲרֵי עֲשִׂיָּה שְׁנִיָּה, שֶׁאֲפִלּוּ בְּשִׁתּוּף לֹא יַעַבְדוּהוּ, כִּי כָּל מַכְעִיס אֵינוֹ עוֹבֵד. עַל כֵּן כָּפַל הָאִבּוּד וְהַהַשְׁמָדָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי לָקְחָה כִּפְלַיִם״. וְעָלֶיהָ אָמַר: ״וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג ה׳ אֶתְכֶם שָׁמָּה״, הֲרֵי שֶׁאַרְצוֹת הַגּוֹיִם תִּהְיֶה מְלֵאָה, וְאַרְצְכֶם שְׁמָמָה. וְאַחַר שֶׁאָמַר: ״וְשַׁבְתָּ עַד ה׳״ וְגוֹ׳, אָמַר: ״לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ״ וְגוֹ׳, זֶהוּ הַנֶּחָמָה כְּפוּלָה שֶׁתִּהְיֶה לֶעָתִיד, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְּיוֹם עֲלוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.