דְּבָרִים ד׳ · כ״ד

כי ה׳ אלהיך אש אכלה הוא, אל קנא. רש״י מבאר ש״אל קנא״ פירושו מקנא לנקום, מתחרה על רוגזו להיפרע מעובדי עבודה זרה. אבן עזרא מבאר ש״אש אוכלה הוא״ בלא כ״ף הדמיון, והטעם כאש אוכלה הוא, ו״אל קנא״ מכוון לעבודה זרה, שקנאתו תאכל כאש שלא תעזוב שורש וענף. הפסוק מנמק את האזהרה מפני עבודה זרה בדימוי חזק: ה׳ הוא כאש אוכלה ואל קנא. הדימוי ממחיש את חומרת התגובה על עבודה זרה, שהיא כאש הכולה הכל. יש כאן הבלטה של הרצינות שבה יש להתייחס לברית ולאיסור עבודה זרה, שכן הפרתה מעוררת קנאה ותגובה חריפה, ולכן נדרשת נאמנות מלאה לה׳ אחד.