דְּבָרִים ד׳ · כ״א

התאנף. נִתְמַלֵּא רֹגֶז:

על דבריכם. עַל אוֹדוֹתֵיכֶם, עַל עִסְקֵיכֶם:

וּמִן קֳדָם יְיָ הֲוָה רְגַז עֲלַי עַל פִּתְגָמֵיכוֹן וְקַיִים בְּדִיל דְלָא לְמֵעֲבַר יָת יַרְדְנָא וּבְדִיל דְלָא לְמֵיעַל לְאַרְעָא טָבָא דִי יְיָ אֱלָהָךְ יָהֵבּ לָךְ אַחֲסָנָא

וטעם וה' התאנף בי. בעבור שאמר ויוצא אתכם להיות לו לעם נחלה בארץ שתעבדוהו רק אני לא אראה בטובה הזאת:

על דבריכם. אתם סבבתם שלא אכנס לארץ כאשר פירשתי:

התאנף בי על דבריכם אעפ״‎כ אני מזהיר אתכם השמרו לכם.

וַה׳ הִתְאַנַּף וְגוֹ׳ לְבִלְתִּי וְגוֹ׳ וּלְבִלְתִּי וְגוֹ׳. חָזַר לוֹמַר עוֹד מַאֲמָר זֶה, וְלֹא הִסְפִּיק מַה שֶׁאָמַר בְּפָרָשַׁת דְּבָרִים דִּכְתִיב (דברים א:לז) ״גַּם בִּי הִתְאַנַּף״ וְגוֹ׳, גַּם כָּפַל לוֹמַר לְבִלְתִּי שְׁתֵּי פְּעָמִים, לוֹמַר גְּזֵרָה אַחֶרֶת שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו מִלְּבַד שֶׁיָּמוּת בַּמִּדְבָּר, עוֹד גָּזַר עָלָיו שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עַצְמוֹתָיו לְהִקָּבֵר בָּאָרֶץ כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה הוּא לְעַצְמוֹת יוֹסֵף וּכְדֶרֶךְ שֶׁעָשׂוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִשְׁאָר הַשְּׁבָטִים (ירושלמי סוטה א:י), וְהוּא אָמְרוֹ לְבִלְתִּי עָבְרִי פֵּרוּשׁ בַּחַיִּים, וּלְבִלְתִּי בֹא פֵּרוּשׁ לְאַחַר מִיתָה ״אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה״, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר עוֹד בְּסָמוּךְ אָנֹכִי מֵת וְגוֹ׳ אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן פֵּרוּשׁ בֵּין קֹדֶם מִיתָה בֵּין לְאַחַר מִיתָה. וְגָמַר אוֹמֶר כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל אַתֶּם עֹבְרִים וְלֹא לְאַחַר מִיתָה לְבַד אֶלָּא אֲפִלּוּ בַּחַיִּים, וְהוּא אָמְרוֹ וִירִשְׁתֶּם וְגוֹ׳, וְדִבֵּר בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ.

וְאָמְרוֹ עַל דִּבְרֵיכֶם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דברים רבה ב׳), מָשָׁל לְמִי שֶׁנֶּאֶבְדוּ לוֹ מָעוֹת וּפִזֵּר בֵּינֵיהֶם דִּינַר זָהָב וְכוּ׳, כְּמוֹ כֵן עֵת שֶׁיַּעֲמֹד מֹשֶׁה יַעַמְדוּ עִמּוֹ כָּל דּוֹר הַמִּדְבָּר, הוּא הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, הוּא יוֹצִיאֵם מֵהַמִּדְבָּר וִיבִיאָם לָעוֹלָם הַבָּא לֶעָתִיד לָבֹא עִם הַצַּדִּיקִים, עַד כָּאן. וְהוּא אָמְרוֹ ״עַל דִּבְרֵיכֶם״, שֶׁזּוּלַת טַעַם סִבָּתָם לַהֲבִיאָם לָעוֹלָם הַבָּא לֹא הָיָה נִשְׁבָּע לְבַל יִכָּנְסוּ עַצְמוֹתָיו שֶׁל מֹשֶׁה לָאָרֶץ הַטּוֹבָה.