וְאֶתְכֶם֙ לָקַ֣ח יְהֹוָ֔ה וַיּוֹצִ֥א אֶתְכֶ֛ם מִכּ֥וּר הַבַּרְזֶ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם לִהְי֥וֹת ל֛וֹ לְעַ֥ם נַחֲלָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

מכור. כּוּר הוּא כְלִי שֶׁמְּזַקְּקִים בּוֹ אֶת הַזָּהָב:

וְיָתְכוֹן קָרִיב יְיָ לְדַחַלְתֵּהּ וְאַפֵּק יָתְכוֹן מִכּוּרָא דְפַרְזְלָא מִמִצְרָיִם לְמֶהֱוֵי לֵהּ לְעַמָא אַחֲסָנָא כְּיוֹמָא הָדֵין

ויוצא אתכם מכור הברזל רבי עקיבא אומר שהיו שורפים בניהם של ישראל בכור של אש.

וְאֶתְכֶם לָקַח ה׳ וְגוֹ׳ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה. לְמַעְלָה אָמַר ״וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ״ וְגוֹ׳, וְהַיְינוּ הַגַּלְגַּל הַיּוֹמִי הַגָּדוֹל שֶׁבְּכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם. עַל זֶה אָמַר: אֵיךְ תִּהְיֶה נִבְעָר מִדַּעַת כָּל כָּךְ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַשֶּׁמֶשׁ, וַהֲרֵי אַתָּה חָשׁוּב וְגָדוֹל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, וְאֵיךְ תַּעֲבֹד לְדוֹמֶה לְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה לא): ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״. וְאִם אַתָּה דּוֹמֶה בְּמַעֲלָה לַשֶּׁמֶשׁ, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר צְבָא הַשָּׁמַיִם הַפְּחוּתִים מֵעֵרֶךְ הַשֶּׁמֶשׁ. וְאַדְרַבָּה, אַתֶּם מוֹשְׁלִים עַל הַשֶּׁמֶשׁ, כְּמוֹ ״שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם״ (יהושע י יב), וְכֵן מֹשֶׁה הֶעֱמִיד הַחַמָּה. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״אֲשֶׁר חָלַק ה׳ לְכָל הָעַמִּים״, לֹא עַל מְצִיאוּת הָאוֹרָה אָמַר כֵּן, אֶלָּא עַל מְצִיאַת הַנְהָגָתָם בַּשְּׁפָלִים, כִּי כָּל הָאֻמּוֹת מְסוּרִים תַּחַת יַד הַמַּעֲרָכָה, וְאֶתְכֶם לָקַח ה׳ לְהַנְהָגָתוֹ, כִּי אַתֶּם מֻשְׁגָּחִים מִסִּבָּה רִאשׁוֹנָה יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן יֵשׁ לָכֶם מֶמְשָׁלָה עַל הַשֶּׁמֶשׁ, וְאֵיךְ תַּעַבְדוּ לוֹ?

דָּבָר אַחֵר: ״כַּיּוֹם הַזֶּה״ קָאֵי עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְאֶתְכֶם לָקַח מִכּוּר הַבַּרְזֶל״, הַמְנַקֶּה הַכֶּסֶף מִכָּל סִיג וּפְסֹלֶת עַד שֶׁיִּהְיֶה נָקִי וְזַךְ בָּרָה כַּחַמָּה, כָּךְ נִזְדַּכֵּךְ חֹמֶר שֶׁלָּכֶם בְּעִנּוּי מִצְרַיִם עַד שֶׁנַּעֲשָׂה בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ. עַל זֶה אָמַר ״לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה״, כַּגַּלְגַּל הַיּוֹמִי, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״. וְכֵן ״מִכְרָה כַיּוֹם״ (בראשית כה לא), תַּרְגּוּמוֹ ״כְּיוֹם דְּלָהֵן״, שֶׁהוּא בָּרוּר בְּלֹא סִיג וּפְסֹלֶת, כָּךְ מְכֹר לִי מְכִירָה בְּרוּרָה בָּרָה כַּחַמָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״כַּיּוֹם הַזֶּה״ כְּמוֹ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד מֵחֲמַת קִבּוּל פְּרָס. וְנִרְאֶה לִי שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ״, אֵלּוּ הָעוֹבְדִים מֵאַהֲבָה.

וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וַה׳ הִתְאַנַּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם״, בְּפָסוּק זֶה נִתְקַשּׁוּ הַמְפָרְשִׁים, כִּי אֵין לוֹ חִבּוּר לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, וְעָשׂוּ בּוֹ פֵּרוּשִׁים דְּחוּקִים. וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁבָּא לְתָרֵץ: אִם הַשֶּׁמֶשׁ גּוֹרֵם לְהַחֲטִיא הַבְּרִיּוֹת, לָמָּה אֵינוֹ מְאַבְּדָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּעֱנַשׁ מֹשֶׁה עַל שֶׁהֶחֱטִיא הָרַבִּים? עַל זֶה אָמַר שֶׁאֵין הַנִּדּוֹן דּוֹמֶה לָרְאָיָה, כִּי אֱמֶת שֶׁה׳ הִתְאַנַּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם, אֲבָל אֵין מִיתָתִי גּוֹרֵם אִבּוּד לָרַבִּים, כִּי אָנֹכִי מֵת אֵינֶנִּי עוֹבֵר הַיַּרְדֵּן, מִכָּל מָקוֹם אַתֶּם קַיָּמִים וְעוֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן. אֲבָל הַשֶּׁמֶשׁ אִם יְאַבְּדֶנָּה, אָז יְאַבֵּד אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְכִי מִפְּנֵי שׁוֹטִים שֶׁקִּלְקְלוּ יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ? כִּדְמַסִּיק בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (נד:) שָׁאַל פִּילוֹסוֹפוֹס אֶת הַזְּקֵנִים בְּרוֹמִי: אִם אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, לָמָּה אֵינוֹ מְאַבְּדָהּ כוּ׳.