דְּבָרִים ד׳ · א׳

וּכְעַן יִשְׂרָאֵל שְׁמַע לִקְיָמַיָא וּלְדִינַיָא דִי אֲנָא מְאַלֵף יָתְכוֹן לְמֶעְבַּד בְּדִיל דְתֵיחוּן וְתֵיתוּן וְתֵירְתוּן יָת אַרְעָא דִי יְיָ אֱלָהָא דַאֲבָהָתְכוֹן יָהֵב לְכוֹן

מלמד אתכם לעשות. כי עיקר הלמוד לעשות המצות:

למעז תחיון. כי עובדי פעור נשמדו:

וירשתם. בעבור שנח ונעלם היו״‎ד בשבר הוי״‎ו נשבר עי״‎ן הפעל ואפס על משקלו:

ועתה ישראל. מאחר שאתה רואה גזרת האל ית' להגלותכם אם תחטאו השמרו מחטוא ושמרו מצותיו בלי תוספת וגרעון כי התוספת והגרעון בכל שהוא יביאו אתכם לתכלית הקלקול:

ועתה ישראל וגו׳‎ לרישיה דסיפרא קאי זכור והסתכל כי אחרי שעשה לך הקב״‎ה ממתן תורה ועד עכשיו כל הטובות הללו אתה הכעסת לפניו כמה פעמים ובשבילכם נטרדתי מלהכנס לארץ ומכאן ואילך שמע אל החוקים וקבל מהם מוסר והכל מחול.

למען תחיו כי עובדי פעור נשמדו.

ובאתם וירשתם שלא תאמרו כבר נאמר לאלה תחלק הארץ לנו נתנה הארץ בין זכאין בין חייבין אל תאמרו כך שהרי אין כניסתכם בארץ תלויה אלא בזכות שתשמעו אל החקים ואל המשפטים כמו שמפרש והולך.

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן כְּנֶגֶד שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁאֵרְעוּ לוֹ: אֶחָד בְּעִנְיַן הַכָּאַת הַסֶּלַע שֶׁה׳ אָמַר לוֹ לְדַבֵּר וְהוּא הִכָּה, וְחָשַׁב לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל. ב׳ בְּעִנְיַן זִמְרִי שֶׁשָּׁגַג וְלֹא נִתְאַמֵּץ לַעֲשׂוֹת דִּין קַנָּאִים פּוֹגְעִים, וְלֹא זָכַר בְּקִדּוּשׁ הַשֵּׁם שֶׁהִזְמִין ה׳ לְפָנָיו לְתַקֵּן מַעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר לֹא קִדֵּשׁ הַשֵּׁם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ הַדְּבָרִים בִּמְקוֹמָן, וַהֲגַם שֶׁדָּן לְפָנָיו פִּנְחָס, הֱשִׁיבוֹ (סנהדרין פב.) קַרְיָנָא דְּאִגַּרְתָּא לֶהֱוֵי פַּרְוַנְקָא, וְזָכָה פִּנְחָס בַּדָּבָר וְנָטַל בְּרִית הַשָּׁלוֹם שֶׁהָיָה מוּכָן לְמֹשֶׁה.

וְאֶפְשָׁר כִּי טַעְמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הוּא לְפִי שֶׁרָפוּ יָדָיו מֵחִזּוּק יָדַיִם שֶׁעָשָׂה בָּרִאשׁוֹנָה, וְאוּלַי שֶׁחָשׁ כִּי לֹא אָמַר ה׳ ״קַנָּאִים פּוֹגְעִים בּוֹ״ אֶלָּא אִם רָאָהוּ, אֲבָל לְבַקֵּשׁ אֲחֵרִים לִפְגֹּעַ בּוֹ - לֹא, וְנִשְׁמַר וְיָשַׁב וְלֹא עָשָׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה בַּסֶּלַע שֶׁנִּזְדָּרֵז לְהַכּוֹת וְיָצְתָה לוֹ תַּקָּלָה, וְאַחַר הָאֱמֶת שָׁגַג בָּזֶה. וְלָזֶה בָּא לְהַזְהִירָם לָעָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עִם שְׁנֵי הַדְּבָרִים שֶׁבָּהֶם שָׁגַג וְנִמְנַע מֵעֲלוֹת אֶל הַר ה׳ צְבָאוֹת עִיר עָז לָנוּ וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל וְגוֹ׳, וְאָמַר לָהֶם וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים שֶׁהֵם הַמִּצְווֹת שֶׁהֵם חֻקִּים, וְזֶה דִּמְיוֹן מַעֲשֵׂה הַסֶּלַע שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ דַּבֵּר לַסֶּלַע שֶׁבּוֹ נִכְוָה, וְדָבָר זֶה יִתְיַחֵס אֵלָיו חֻקָּה. וְאָמְרוֹ וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים כְּנֶגֶד הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁהֶעֱרִיךְ ה׳ בְּתוֹרָתוֹ שֶׁהֵם דִּמְיוֹן מִשְׁפַּט בּוֹעֵל אֲרַמִּית שֶׁקַּנָּאִים פּוֹגְעִים בּוֹ שֶׁשָּׁגַג בּוֹ מֹשֶׁה, וּמֵאֶמְצָעוּת שְׁנֵיהֶם נִגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרָה כַּנִּזְכָּר.

וְגָמַר אוֹמֶר לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ, וְלֹא יִקְרֶה לָכֶם כַּאֲשֶׁר קָרָה לִי שֶׁאֵינֶנִּי עוֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן. וְגָמַר אוֹמֶר לֹא תוֹסִיפוּ לְהַזְהִירָם שֶׁלֹּא יֶאֱרַע לָהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵרַע לוֹ, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בַּבָּרַיְתָא (תורת כהנים ריש פרשת אחרי מות) הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹשְׁלוֹ לְרוֹפֵא שֶׁנִּכְנַס אֵצֶל חוֹלֶה וְכוּ׳, וְאֶחָד אָמַר לוֹ אַל תֹּאכַל צוֹנֵן וְאַל תִּשְׁכַּב וְכוּ׳ שֶׁלֹּא תָּמוּת כְּדֶרֶךְ שֶׁמֵּת פְּלוֹנִי, זֶה זֵרְזוֹ יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן, עַד כָּאן. כְּמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ נִתְכַּוֵּן מֹשֶׁה לְזָרֵז שֶׁלֹּא יֶאֱרַע לָהֶם כְּמוֹ שֶׁאֵרַע לוֹ עַל מַה שֶׁהוֹסִיף לְהַכּוֹת הַסֶּלַע. וְאָמַר לֹא תוֹסִיפוּ, פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם ״שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְגוֹ׳ לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם״ - תְּנַאי הוּא הַדָּבָר שֶׁלֹּא תוֹסִיפוּ וְגוֹ׳, שֶׁאִם יוֹסִיפוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה הוּא בְּמַעֲשֵׂה הַסֶּלַע - לֹא יָבוֹאוּ וְגוֹ׳ כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּגְזְרָה עָלָיו גְּזֵרָה בִּשְׁבִיל זֶה.

וְאָמְרוֹ וְלֹא תִגְרְעוּ וְגוֹ׳ לִשְׁמֹר, פֵּרוּשׁ, בְּבֹא לְיָדָם דְּבַר מִשְׁפָּט שֶׁזָּכַר בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו ״וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים״, לֹא יִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה הוּא בְּעִנְיַן זִמְרִי, שֶׁנִּשְׁמַר מִלְּבַקֵּשׁ לִפְגֹּעַ בּוֹ וְגָרַע הַמִּשְׁפָּט, וְהוּא אָמְרוֹ וְלֹא תִגְרְעוּ, הֲגַם שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנַתְכֶם לִשְׁמֹר, פֵּרוּשׁ, שֶׁהַגֵּרָעוֹן יִהְיֶה בּוֹ צַד הַשְּׁמִירָה לְהִשָּׁמֵר לְבַל יַהֲרֹג בּוֹעֵל הָאֲרַמִּית.