וַיִּבְכּוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת־מֹשֶׁ֛ה בְּעַֽרְבֹ֥ת מוֹאָ֖ב שְׁלֹשִׁ֣ים י֑וֹם וַֽיִּתְּמ֔וּ יְמֵ֥י בְכִ֖י אֵ֥בֶל מֹשֶֽׁה׃

בני ישראל. הַזְּכָרִים, אֲבָל בְּאַהֲרֹן מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה רוֹדֵף שָׁלוֹם וְנוֹתֵן שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּבֵין אִשָּׁה לְבַעְלָהּ נֶאֱמַר (במדבר כ, כט) "כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" - זְכָרִים וּנְקֵבוֹת (פרדר"א פי"ז):

וּבְכוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל יָת מֹשֶׁה בְּמֵישְׁרַיָא דְמוֹאָב תְּלָתִין יוֹמִין וּשְׁלִימוּ יוֹמֵי בָכִיתָא אֶבְלָא דְמֹשֶׁה

בני ישראל. ובאהרן כל בית ישראל בעבור כבוד משה:

ויתמו. וכאשר תמו ימי בכי אבל משה שמה שמעו בני ישראל אל יהושע:

ויבכו בני ישראל ובאהרן כתיב כל בית ישראל לפי שכשמת אהרן מי הוא הרואה את משה בוכה ולא יבכה הוא.

וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל. וּבְאַהֲרֹן אָמַר (במדבר כ:כט) ״כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל״, רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות דרבי נתן פרק יב) נָתְנוּ טַעַם לְפִי שֶׁהָיָה אוֹהֵב שָׁלוֹם וְכוּ׳.

וְרַבִּי אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא כָּתַב שֶׁבָּכוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לִכְבוֹד מֹשֶׁה שֶׁהָיָה חַי, וְאֵין לְהַאֲמִין לְפֵרוּשׁוֹ, שֶׁאֵין לְהַטִּיל מוּם בַּמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲשָׂאוּהוּ בִּשְׁבִיל מֹשֶׁה שֶׁהָיָה חַי, וּלְמֹשֶׁה עַצְמוֹ כְּשֶׁמֵּת הֶעֱלִימוּ מֵהַחֵם בְּהֶסְפֵּדוֹ.

וְאוּלַי יֵשׁ לָתֵת טַעַם, כִּי אַהֲרֹן לֹא יָדְעוּ בְּמִיתָתוֹ קֹדֶם שֶׁמֵּת, וְרָאוּ פִּתְאוֹם שֶׁמֵּת, וְדָבָר כָּזֶה יְעוֹרֵר כָּל לֵב לִפְתֹּחַ מְקוֹר דִּמְעַת עֵינוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן מֹשֶׁה שֶׁכְּבָר יָדְעוּ מִיתָתוֹ, וּבְכָל דְּבָרָיו וְתוֹכְחוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה הָיָה אוֹמֵר לָהֶם (דברים ד:כב) ״כִּי אָנֹכִי מֵת וְגוֹ׳ אֵינֶנִּי עֹבֵר״ וְגוֹ׳, וְלָזֶה לֹא הוּחַם הֶסְפֵּדוֹ כְּאַהֲרֹן.

עוֹד אֶפְשָׁר כִּי מִיתַת אַהֲרֹן הִרְגִּישָׁתָם בְּיוֹתֵר, לְפִי שֶׁתֵּכֶף נִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד וְהוּסַר מְסוּכָּתָם, וְזֶה סִבֵּב בִּיאַת הַכְּנַעֲנִי וְגוֹ׳ (במדבר כא:א), לָזֶה נִתְעוֹרְרוּ יַחַד כָּל יִשְׂרָאֵל לִבְכּוֹת, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּמִיתַת מֹשֶׁה, הֲגַם שֶׁנִּטְּלוּ עֲנָנִים וְכוּ׳, לֹא הֵעִירוּ עַל זֶה, גַּם נִטְרְדוּ בְּשִׂמְחַת בִּיאַת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה.

עוֹד אֶפְשָׁר, שֶׁבְּמִיתַת מֹשֶׁה תֵּכֶף רָאוּ דָּבָר חָדָשׁ, שֶׁשָּׁרְתָה שְׁכִינָה עַל יְהוֹשֻׁעַ וְלָקְחוּ נֶחָמָה. מָשָׁל לְמִי שֶׁנֶּאֶבְדָה לוֹ מַרְגָּלִית וּמָצָא אַחֶרֶת בִּמְקוֹמָהּ, לוּ יְהִי שֶׁאֵינָהּ דּוֹמָה אַף עַל פִּי כֵן יִתְנַחֵם בָּהּ, וְלָזֶה לֹא בָּכוּ כֻּלָּן, וְהוּא מַה שֶׁסָּמַךְ לְמַאֲמַר ״וַיִּבְכּוּ״ ״וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן״ וְגוֹ׳. מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּמִיתַת אַהֲרֹן אִבְּדוּ מַרְגָּלִית וְלֹא מָצְאוּ בְּמַה יִתְנַחֲמוּ, וַהֲגַם שֶׁנִּתְמַנָּה אֶלְעָזָר תַּחְתָּיו לְכֹהֵן גָּדוֹל, אַף עַל פִּי כֵן לֹא בּוֹכִים עַל חֶסְרוֹן כְּהוּנָה גְּדוֹלָה, אֶלָּא עַל חֶסְרוֹן תּוֹעֲלִיּוֹת שֶׁמֵּעַצְמוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם תְּמוּרָתוֹ.