דְּבָרִים ל״ג · ב׳

ויאמר ה' מסיני בא. פָּתַח תְּחִלָּה בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם וְאַחַ"כַּ פָּתַח בְּצָרְכֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּבַשֶּׁבַח שֶׁפָּתַח בּוֹ יֵשׁ בּוֹ הַזְכָּרַת זְכוּת לְיִשְׂרָאֵל, וְכָל זֶה דֶּרֶךְ רִצּוּי הוּא, כְּלוֹמַר כְּדַאי הֵם אֵלּוּ שֶׁתָּחוּל עֲלֵיהֶם בְּרָכָה (ספרי):

מסיני בא. יָצָא לִקְרָאתָם כְּשֶׁבָּאוּ לְהִתְיַצֵּב בְּתַחְתִּית הָהָר כְּחָתָן הַיּוֹצֵא לְהַקְבִּיל פְּנֵי כַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "לִקְרַאת הָאֱלֹהִים" (שמות י"ט), לִמְּדָנוּ שֶׁיָּצָא כְנֶגְדָם:

וזרח משעיר למו. שֶׁפָּתַח לִבְנֵי עֵשָׂו שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא רָצוּ:

הופיע מהר פארן. שֶׁהָלַךְ שָׁם וּפָתַח לִבְנֵי יִשְׁמָעֵאל שֶׁיְּקַבְּלוּהָ וְלֹא רָצוּ (ספרי):

ואתה. לְיִשְׂרָאֵל:

מרבבת קדש - וְעִמּוֹ מִקְצָת רִבְבוֹת מַלְאֲכֵי קֹדֶשׁ וְלֹא כֻלָּם וְלֹא רֻבָּם, וְלֹא כְדֶרֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁמַּרְאֶה כָּל כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְּיוֹם חֻפָּתוֹ (שם):

אש דת. שֶׁהָיְתָה כְתוּבָה מֵאָז לְפָנָיו בְּאֵשׁ שְׁחֹרָה עַל גַּב אֵשׁ לְבָנָה, נָתַן לָהֶם בַּלּוּחוֹת כְּתָב יַד יְמִינוֹ (עי' תנחומא בראשית א'); דָּ"אַ - אש דת כְּתַרְגּוּמוֹ, שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:

וַאֲמַר יְיָ מִסִינַי אִתְגְלִי וְזֵהוֹר יְקָרֵהּ מִשֵׂעִיר אִתְחֲזֵי לָנָא אִתְגְלִי בִגְבֻרְתֵּהּ מִטוּרָא דְפָארָן וְעִמֵהּ רִבְבַת קַדִישִׁין כְּתַב יַמִינֵהּ מִגוֹ אֶשָׁתָא אוֹרַיְתָא יְהַב לָנָא

מסיני בא. ויאמר הגאון ז״‎ל כי הר סיני ושעיר ופארן קרובים וזה הכתוב הוא על מעמד הר סיני ואמר סיני כי מסיני כמו בסיני וכן משעיר:

מרבבות קדש. הם המלאכים והטעם על השכינה שירדה:

אש דת למו. התורה שנתנה באש וברק ואמר כי טעם ה' מסיני בא דרך תפלה כאומר אתה שבאת בסיני והנחלת תורה יחי ראובן וזה רחוק כי היה ראוי להיות החיה ואל תמית. וחסרי אמונ' אמרו כי טעם משעיר על דת אדום. ופארן על דת ישמעאל ואלה תועים הלא ראו כי לא החל בתחלה כי אם לברך ישראל לבדם וכן כתוב אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל ואמר וזרח משעיר למו שפירושו להם כמו ואין למו מכשול. והנכון בעיני שהפרשה היא ברכה כלל לכל ישראל ואח״‎כ פרט לכל שבט ושבט ואחר כן כללם במקום אין כאל ישורון. והנה מצאנו שאמרה דבורה ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום והנה אין שדה אדום הר כאשר אמר הגאון כי שלשה הרים הם סמוכים או לנכח ובס' תהלות אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה ואחריו כתוב ארץ רעשה ובצעד השכינה בישימון לא היה יום מתן תורה. כי אחר מדבר פארן באו בישימון ואמר חבקוק אלוה מתימן יבוא שהוא מבני אדום תימן אומר כטעם משדה אדום. והנה הכל במלחמות ידבר והעד יקום אלהים יפוצו אויביו וכאשר יושיע השם את עבדיו ידמה הכתוב רדת עזר מהשם והארץ תמוג וההרי' ימסו והשמים ירעשו והעד בשירו' דוד ותגעש ותרעש הארץ. וטעם זה סיני פירשתיו במקומו. וכן הוא הפירוש השם בא והטעם הכבוד שנכנס בישראל ותחלת הכנסו מסיני וזרח משעיר והטעם כל השנים שהיו ישראל במדבר לא הראה השם גבורה בעמים עד בא ישראל אל שדה אדום וכן כתוב בהררם שעיר עד איל פארן והנה הם קרובים שעיר ופארן והטעם מפורש כי ממקום שעיר כאשר באו לשעיר אז זרח הכבוד לישראל והופיע מהר פארן והטעם כפול כי פה הראה יפעתו:

ואתה מרבבות קדש. על דעתי שהוא דבק עם מימינו והטעם שבא אש מרבבות קדש מימין השם לסבב ישראל כטעם סוסי אש ורכב אש סביבות אלישע:

וטעם דת. שעומדת תמיד:

ה' מסיני בא - התראה לישראל ונתן להם תורתו.

וזרח - אורה.

משעיר - ופארן. כיצד? שאתה מתוך רבבות קדש - מכל ארבעה צדדין של הר סיני באה האורה והמלאכים דרך שעיר ופארן עד שבא אל סיני ומימינו נתן להם [דת] מתוך אש, שהיה מדבר לישראל, כדכתיב: השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כמונו ויחי. וכן מצינו בתהלים: רכב אלהים רבותים אלפי שנאן. ה' בם סיני בקדש. ובחבקוק: אלוה מתמן יבא וקדוש מהר פארן סלה כסה שמים הודו. ובדבורה כתיב: ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום.

הופיע מהר פארן - האיר מהר פארן.

ה׳‎ מסיני בא י״‎מ הקב״‎ה שהוא מסיני בא וזרח, דוגמא יברכך ה׳‎ מציון.

וזרח משעיר למו מצד שעיר נראה תחלת זריחת הברקים והלפידים, והאי דנקט לשון וזרח משום דהר שעיר למזרחו של סיני הוא, הופיע מהר פארן גם הר פארן למזרחו של סיני הוא. ומה שנסע הקב״‎ה ממזרחו של עולם לכבודן של ישראל היה כדי ללכת לקראתם שהרי תמיד ממערב למזרח הם הולכים כמו שפירש״‎י בפרשת מסעי.

מימינו אש דת למו לפי שהוא דרך חבה כדכתיב וימינו תחבקני.

אשדת כתיב מלה חדא וקרי תרתי.

וַיֹּאמַר ה׳ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ וְגוֹ׳. הָיָה לוֹ לוֹמַר ״לְסִינַי בָּא״. וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ, שֶׁיָּצָא לִקְרָאתָם כְּחָתָן כוּ׳. וַעֲדַיִן קָשֶׁה, לָמָּה ״מִסִּינַי בָּא״ וְלֹא מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הַשָּׁמַיִם. גַּם צָרִיךְ יִשּׁוּב, לָמָּה הִזְכִּיר זְרִיחָה בְּשֵׂעִיר וְהוֹפָעָה בְּפָארָן. גַּם קָשֶׁה לְדַעַת רז״ל שֶׁאָמְרוּ (ספרי ב ב): חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בְּנֵי עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל לְקַבֵּל הַתּוֹרָה וְלֹא קִבְּלוּהָ, לָמָּה הִזְכִּיר שֵׂעִיר וְהַר פָּארָן וְלֹא הִזְכִּירָם בִּשְׁמָם - עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל. גַּם מִלַּת ״לָמוֹ״ צָרִיךְ יִשּׁוּב, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים מִלַּת ״לָמוֹ״ חוֹזֵר עַל יִשְׂרָאֵל, כִּי לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת לֹא רָצוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה וְיִשְׂרָאֵל קִבְּלוּהָ עַל כֵּן נִתּוֹסְפָה לְיִשְׂרָאֵל זְרִיחָה וְהוֹפָעָה, וְאֵין לְשׁוֹן הַמִּקְרָא מַשְׁמַע כֵּן. וְנִרְאֶה לְפִי שֶׁכָּל שֵׁמוֹת הָאֵלּוּ מִתְיַחֲסִים אֶל אֻמָּה מְיֻחֶדֶת, כִּי שֵׂעִיר מְיֻחָד לְעֵשָׂו אִישׁ שָׂעִיר, (בראשית כז יא) וְהַר פָּארָן מְיֻחָד לְיִשְׁמָעֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם טז יב): ״וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם״, וּפֶרֶא נִגְזָר מִלְּשׁוֹן פָּארָן, עַל כֵּן לֹא הִזְרִיחַ ה׳ גִּלּוּי שְׁכִינָתוֹ אֶל אוֹתָן שְׁנֵי אֻמּוֹת עַצְמָן, כִּי יָדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין סוֹפָן לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, וְלֹא בָּא אֲלֵיהֶם כִּי אִם לְבַעֲבוּר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה לוֹמַר, אִלּוּ הָיָה נוֹתְנָהּ לָנוּ הָיִינוּ מְקַבְּלִים אוֹתָהּ. עַל כֵּן לֹא הוֹפִיעַ ה׳ שְׁכִינָתוֹ עַל הָאֻמּוֹת, כִּי לֹא הָיוּ רְאוּיִין לְכָךְ, וְהוֹפִיעַ עֲלֵיהֶם מִן אוֹתָן הַמְּקוֹמוֹת הַמִּתְיַחֲסִים אֶל אוֹתָן הָאֻמּוֹת. וּבְזֶה מְדֻקְדָּק הַלָּשׁוֹן ״וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ״. אָמְנָם עֲדַיִן אָנוּ צְרִיכִין לְמוֹדִיעַ לָנוּ לָמָּה נָקַט כָּאן זְרִיחָה וְכָאן הוֹפָעָה, וְכָאן הִזְכִּיר ״לָמוֹ״ אֲבָל בַּהוֹפָעָה לֹא הִזְכִּיר ״לָמוֹ״.

וְנִרְאֶה שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי לְשׁוֹן זְרִיחָה מָצִינוּ אֵצֶל הַשֶּׁמֶשׁ, כְּמוֹ: ״וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ״ (קהלת א ה), וְכֵן רַבִּים. אֲבָל לְשׁוֹן הוֹפָעָה לֹא מָצִינוּ כִּי אִם אֵצֶל גִּלּוּי שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ: ״יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה״ (תהלים פ ב). וּלְפִי שֶׁיִּשְׁמָעֵאל עָשָׂה תְּשׁוּבָה אֲבָל לֹא עֵשָׂו, לְכָךְ הִזְרִיחַ מִן שֵׂעִיר הַמִּתְיַחֵס לְעֵשָׂו בִּזְרִיחָה הַנִּמְשֶׁלֶת לִזְרִיחַת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וְרָמַז עוֹד לְעֵשָׂו שֶׁמּוֹנֶה לַחַמָּה. וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״לָמוֹ״, שֶׁאוֹתָהּ זְרִיחָה מוּעֶטֶת הִגִּיעַ לָמוֹ, וְאוּלַי הִזְרִיחַ לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ מַמָּשׁ, אֲבָל לְיִשְׁמָעֵאל שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה בְּחַיָּיו הוֹסִיף לְשׁוֹן הוֹפָעָה, דְּהַיְנוּ גִּלּוּי שְׁכִינָתוֹ מֵהַר פָּארָן הַמִּתְיַחֵס אֲלֵיהֶם, אֲבָל לֹא זָכוּ מִכָּל מָקוֹם שֶׁיַּגִּיעַ אוֹתוֹ אוֹר גָּדוֹל אֲלֵיהֶם מַמָּשׁ. לְכָךְ לֹא נֶאֱמַר ״לָמוֹ״, כִּי לֹא הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם אַךְ רָאוּ אֶת הָאוֹר בְּהַר פָּארָן מֵרָחוֹק. אֲבָל עֵשָׂו, לֶהֱיוֹת אוֹתוֹ אוֹר רַק אוֹר הַשִּׁמְשִׁי, עַל כֵּן זָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ מַמָּשׁ. אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל בָּא מֵהַר סִינַי בְּלֹא שׁוּם זְרִיחָה וְהוֹפָעָה, כִּי לָאֻמּוֹת הֻצְרַךְ לָבֹא עַל יְדֵי זְרִיחָה וְהוֹפָעָה לְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּפָנִים מְאִירוֹת, אוּלַי יִתְפַּתּוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה לוֹמַר, אִלּוּ הָיָה בָּא לָנוּ בְּפָנִים מְאִירוֹת הָיִינוּ מְקַבְּלִים אוֹתָהּ. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁחָשְׁקָה נַפְשָׁם בַּתּוֹרָה וַאֲהֵבוּהָ מְאֹד, לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְרִיחַ וּלְהוֹפִיעַ עֲלֵיהֶם, אֶלָּא ״מִסִּינַי בָּא״, בִּיאָה בְּעָלְמָא. וּמִתְּחִלָּה יָרַד ה׳ אֶל הַר סִינַי וּמִשָּׁם בָּא אֶל יִשְׂרָאֵל, כִּי אוֹתוֹ הָהָר מִתְיַחֵס אֶל יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא הַנָּמוּךְ שֶׁבֶּהָרִים וְיִשְׂרָאֵל הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים.

וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (אבות א א): מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וְלֹא אָמְרוּ ״עַל סִינַי״, אֶלָּא לְפִי שֶׁמֹּשֶׁה לְרֹב עִנְוְתָנוּתוֹ חָשַׁב אֶת עַצְמוֹ לִשְׁפַל אֲנָשִׁים, לוֹמַר מָה אֲנִי שֶׁתִּנָּתֵן תּוֹרָה עַל יָדִי, אַךְ כַּאֲשֶׁר שָׁמַע דְּבַר ה׳: ״בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה״ (שמות ג יב), אָז נָקַט בְּלִבּוֹ, לָמָּה דַּוְקָא עַל הָהָר הַזֶּה, וְכִי אֵין בָּעוֹלָם הָרִים גְּבוֹהִים מִמֶּנּוּ? אֶלָּא שֶׁכָּךְ מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבּוֹחֵר בְּיוֹתֵר בַּשְּׁפָלִים לִשְׁכּוֹן אֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, הִנֵּה מֵאָז שׁוּב לֹא הָיָה מֹשֶׁה מְסָרֵב בִּשְׁלִיחוּתוֹ, וְהָיָה מְקַבֵּל עָלָיו שֶׁתִּנָּתֵן הַתּוֹרָה עַל יָדוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: מֹשֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, כִּי מִן סִינַי לָמַד זֶה שֶׁהוּא רָאוּי לְקַבֵּל הַתּוֹרָה יוֹתֵר מִזּוּלָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רז״ל (מגילה כט.) עַל פָּסוּק ״לָמָּה תְרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים״ (תהלים סח יז): כֻּלְּכֶם בַּעֲלֵי מוּמִין אֵצֶל הַר סִינַי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: ״אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק״ (ויקרא כא כ). וּמָה מוּם מָצָא בְּאוֹתָן הֶהָרִים, אוֹ מָה עִנְיַן גִּבֵּן לֶהָרִים, כִּי גִבֵּן הוּא מוּם שֶׁבָּעֵינַיִם, אֶלָּא שֶׁרָמַז כָּאן שֶׁרוּם לֵב הוּא מוּם גָּדוֹל בְּתוֹרַת ה׳, וְהֶהָרִים הָאֵלּוּ לִהְיוֹתָם גְּבוֹהִים - מוּם בָּם. וּכְנֶגֶד זֶה בָּאָדָם, עֵינַיִם רָמוֹת הוּא מוּם שֶׁבָּעַיִן, לְכָךְ מֵבִיא רְאָיָה מִן ״אוֹ גִבֵּן״. וְעַל כֵּן אֵין הָרִים אֵלּוּ מִתְיַחֲסִים אֶל יִשְׂרָאֵל כִּי אִם הַר סִינַי, וְעָלָיו יָרַד ה׳ מִתְּחִלָּה, כִּי בָּזֶה הוֹרָה לָהֶם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹכֵן אֶת דַּכָּא בְּיוֹתֵר, וְיִקְחוּ רְאָיָה מִכָּאן שֶׁלֹּא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה׳ בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט, וְעַל כֵּן הֵמָּה נָאִים לַתּוֹרָה וְתוֹרָה נָאָה לָהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״ה׳ מִסִּינַי בָּא״, וְהוּא בֶּאֱמֶת שֶׁבַח גָּדוֹל זֶה לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לְקַבֵּל הַבְּרָכוֹת.

וְאָתָה מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁבָּא מִן רִבְבוֹת קֹדֶשׁ מַלְאָכִים אֲשֶׁר אָמְרוּ: חֶמְדָּה גְנוּזָה אַתָּה בָּא לִתְּנָהּ לְבָשָׂר וָדָם. אַךְ מִכָּל מָקוֹם בָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵהֶם, לְפִי שֶׁקְּדוֹשִׁים הֵם וְאֵין בָּהֶם יֵצֶר הָרָע וְנִאוּף וּגְזֵלָה. עַל כֵּן מִצַּד הֱיוֹתָם ״רִבְבוֹת קֹדֶשׁ״ בָּא לְיִשְׂרָאֵל לְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנָן וּלְצָרֵף חֲלוּדַת חֹמֶר שֶׁלָּהֶם כַּזָּהָב הַמְצֹרָף בָּאֵשׁ. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״, כְּדֵי לְצָרְפָם לְבִלְתִּי יִטּוּ לִשְׂמֹאל כִּי אִם לְיָמִין, כִּי לֵב חָכָם לִימִינוֹ (קהלת י ב).

וַיֹּאמַר ה׳ מִסִּינַי בָּא וְגוֹ׳. רַזַ״ל אָמְרוּ (ספרי): יָצָא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל מִסִּינַי, וְזָרַח מִשֵּׂעִיר - שֶׁפָּתַח לִבְנֵי עֵשָׂו לִתֵּן לָהֶם הַתּוֹרָה, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן - שֶׁהָלַךְ גַּם כֵּן לְיִשְׁמָעֵאל. וְקָשֶׁה לָמָּה הִתְחִיל בַּמְּאוּחָר שֶׁהוּא ״מִסִּינַי בָּא״ שֶׁזֶּה הָיָה אַחַר שֶׁפָּתַח לְשֵׂעִיר וּלְפָארָן וְלֹא קִבְּלוּ, וְיָצָא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁרָצָה לִתְּנָהּ לָהֶם. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה שִׁנָּה לְדַבֵּר בִּשְׁלֹשָׁה לְשׁוֹנוֹת: ״בָּא״, ״זָרַח״, ״הוֹפִיעַ״, וְהָיָה לוֹ לְכָלְלָם יַחַד עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״מִסִּינַי בָּא וּמִשֵּׂעִיר וּמִפָּארָן״. עוֹד לָמָּה בְּסִינַי הִקְדִּים זִכְרוֹן הַמָּקוֹם וְאַחַר כָּךְ מַה שֶׁהָיָה מִמֶּנּוּ, וּבְפָארָן וְשֵׂעִיר הִקְדִּים הַבָּא וְאַחַר כָּךְ הַמָּקוֹם?

אָכֵן יִתְבָּאֵר הָעִנְיָן בְּהָעִיר אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לָמָּה לֹא זָכוּ הָאָבוֹת, וּבִפְרָט יַעֲקֹב שֶׁהָיְתָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה, לָתֵת לָהֶם ה׳ תּוֹרָתוֹ, וְאָמְרוּ (בראשית רבה ע,ט-יד) שֶׁהַטַּעַם הוּא לְפִי שֶׁאֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה עַל פָּחוֹת מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא, וּנְתִינַת הַתּוֹרָה צְרִיכָה הָיְתָה הַשְׁרָאַת שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכֵּן מָצִינוּ (שמות יט:כ) ״וַיֵּרֶד ה׳ עַל הַר סִינַי״.

וְהִנֵּה יֹאמַר הָאוֹמֵר: הֲלֹא מָצִינוּ שֶׁאֲפִלּוּ שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, אָמְרוּ בַּמִּשְׁנָה (אבות ג:ב) שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם. לָזֶה אָמְרוּ קַדְמוֹנֵינוּ יוֹדְעֵי דַעַת כִּי מַה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ שִׁשִּׁים רִבּוֹא הוּא עַל הַשְׁרָאַת כְּלָלוּת הַשְּׁכִינָה, וּמַה שֶׁזּוֹכִים עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה אוֹ שְׁנַיִם הוּא עַל אוֹת אַחַת שֶׁמֵּאִיר מִמֶּנָּה הַמּוֹפִיעַ בְּמִי שֶׁיִּתְעוֹרֵר לְהִדָּבֵק בַּקְּדֻשָּׁה, כָּל אֶחָד כְּפִי כֹּחוֹ, וְאֵין דּוֹמֶה הֶאָרַת שְׁנַיִם לִשְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשָׁה לְאַרְבָּעָה, אֲבָל כְּלָלוּת הַשְּׁכִינָה אֵינָהּ שׁוֹרָה אֶלָּא עַל שִׁשִּׁים רִבּוֹא מִיִּשְׂרָאֵל.

וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב ״ה׳״ - פֵּרוּשׁ, כְּלָלוּת הַשְּׁכִינָה, ״מִסִּינַי בָּא״ לְהַקְבִּיל יִשְׂרָאֵל, וּבְצֵאת הַשְּׁכִינָה לְהַקְבִּיל עַם נִבְחָר, עִם יְצִיאָתָהּ יָצְאוּ שְׁנֵי אוֹרוֹת וּבָאוּ, אֶחָד דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר וְאֶחָד דֶּרֶךְ הַר פָּארָן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁעָבְרוּ דֶּרֶךְ שָׁם לְסִבָּה יְדוּעָה. וְלָזֶה הִקְדִּים ״מִסִּינַי בָּא״ שֶׁהִיא בִּיאַת כְּלָלוּת הַשְּׁכִינָה, וְאַחַר כָּךְ הוֹדִיעַ חֶלְקֵי אוֹרָהּ שֶׁבָּאוּ דֶּרֶךְ מְקוֹמוֹת הַלָּז. וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״זָרַח״ וְ״הוֹפִיעַ״ לְהָעִיר שֶׁלֹּא הָלַךְ דֶּרֶךְ שָׁם אֶלָּא זְרִיחָה אַחַת וְהוֹפָעָה אַחַת מִמֶּנּוּ. וּלְשׁוֹן הוֹפָעָה יֵאָמֵר עַל חֵלֶק מוּעָט מֵהַקְּדֻשָּׁה, כְּדֶרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכות כג:) ״הוֹפִיעָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּמִדְרָשֵׁנוּ״, שֶׁהוּא גֶּדֶר קָטָן שֶׁבִּבְחִינַת הַשְׁרָאַת אוֹר הַשְּׁכִינָה. וְיִחֵס לִבְנֵי שֵׂעִיר גֶּדֶר גָּדוֹל מִגֶּדֶר שֶׁל יִשְׁמָעֵאל כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ, כִּי הוּא לְמַעְלָה מִיִּשְׁמָעֵאל.

וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ כָּל הַדִּקְדּוּקִים. גַּם מַה שֶׁהִקְדִּים זִכְרוֹן סִינַי לַבִּיאָה וּבְשֵׂעִיר וּבְפָארָן הִקְדִּים לִזְרִיחָה וְהוֹפָעָה, כִּי בִּמְקוֹם זִכְרוֹן ה׳ הוּא מַאֲמַר הוֹפִיעַ וְזָרַח, וְהָבֵן. וְהַכַּוָּנָה בְּכָל הַמַּאֲמָר לְהָעִיר מַעֲלָתָם לְהַרְבּוֹת בְּבִרְכָתָם כִּי רְאוּיִים הֵם לִבְרָכָה, וְזֶה מִדֶּרֶךְ הָרוֹצֶה לְבָרֵךְ בְּכָל לִבּוֹ לְעוֹרֵר הַדְּבָרִים לְהַלְהִיב הַלֵּב לְבָרֵךְ בְּכָל לִבּוֹ. וְכֵן תִּמְצָא שֶׁעָשָׂה יִצְחָק כְּשֶׁרָצָה לְבָרֵךְ יַעֲקֹב, הָיָה מְקָרְבוֹ אֵלָיו וְאָמַר לוֹ (בראשית כז:כו) ״גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי״, וְזֶה מִדְּבָרִים הַמְּעוֹרְרִים.

וְעַיֵּין מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת וַיְחִי בְּפָסוּק (בראשית מח:ח) ״מִי אֵלֶּה״ בְּאֶחָד מִן הַדְּרָכִים, וּכְמוֹ כֵן הָאָדוֹן מֹשֶׁה בָּחַר לוֹ לְעוֹרֵר אַהֲבַת לִבּוֹ אֲלֵיהֶם מִמַּה שֶׁה׳ אֲהָבָם וְהֶעֱלָה אוֹתָם, וְנַפְשׁוֹ הַקְּדוֹשָׁה תִּתְלַהֵב לֶאֱהוֹב אֲהוּבֵי עֶלְיוֹן, וְזֶה אֶחָד מִשְּׁלֵמוּת אַהֲבָתוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

וְאָתָה מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ. הָרִאשׁוֹנִים (רש״י בשם ספרי) אָמְרוּ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ חֵלֶק מֵרִבְבוֹת וְלֹא כָּל וְלֹא רוֹב, לְהוֹדִיעַ עַנְוָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וּלְדִבְרֵיהֶם יְפָרְשׁוּ תֵּבַת ״וְאָתָה״ בִּמְקוֹם ״וְהֵבִיא״, וְאֵין זֶה פְּשַׁט הַתֵּבָה. וְאִם יְפָרְשׁוּ ״וְאָתָה״ הוּא וּבָא, אֵין מְפֹרָשׁ אִם הֵבִיא אֲפִלּוּ קְצָתָם. וְאוּלַי שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁהֲבָאַת הַמִּקְצָת אֵין הַכָּתוּב צָרִיךְ לְאָמְרוֹ, וּמַה שֶׁלָּמַדְנוּ מִן הַכָּתוּב הוּא שֶׁלֹּא הֵבִיא עִמּוֹ הָרִבְבוֹת קֹדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם.

וְחוּץ מִדַּרְכָּם נִרְאֶה שֶׁהַכַּוָּנָה הוּא לְהָעִיר מַעֲלָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כִּי הִנִּיחַ ה׳ צְבָא מַעְלָה רִבְבוֹת קֹדֶשׁ וּבָא אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, וּפֵרוּשׁ ״וְאָתָה״ בָּא בְּהֶחְלֵט מֵהֶם וְעָשָׂה בִּמְקוֹמָם עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ, וְכֵן הָיָה שֶׁשָּׁם בְּסִינַי צִוָּה לְיִשְׂרָאֵל (שמות כה:ח) ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״ וְעָזַב עֶלְיוֹנִים, וְתִמְצָא בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (תרומה קמ:) כַּמָּה נִצְטַעֲרוּ צְבָא הַשָּׁמַיִם כְּשֶׁקָּבַע ה׳ דִּירַת שְׁכִינָתוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ:

מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. פֵּרוּשׁ, טַעַם שֶׁבָּחַר ה׳ לִשְׁכּוֹן שָׁמָּה בַּתַּחְתּוֹנִים ״וְאָתָה מֵרִבְבוֹת קֹדֶשׁ״, לְפִי שֶׁ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה לג.) בְּפָסוּק ״וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה״ מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהִשִּׂיא בִּתּוֹ וְכוּ׳, אָמַר הַמֶּלֶךְ קְחִי גַּם אוֹתִי עִמָּהּ, וְהוּא הַטַּעַם שֶׁנָּתַן כָּאן לִ״וְאָתָה מֵרִבְבוֹת״ מִטַּעַם ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״, פֵּרוּשׁ לְיִשְׂרָאֵל.

וְאָמְרוֹ ״אֵשׁ דָּת״ וְלֹא אָמַר ״דָּת אֵשׁ״, לְהַסְמִיךְ תֵּיבַת ״אֵשׁ״ לְתֵיבַת ״מִימִינוֹ״ לְהָעִיר שֶׁנִּתְּנָה הַתּוֹרָה מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל (ספרי כאן), וְהוּא אָמְרוֹ ״מִימִינוֹ״ - זֶה יָמִין, ״אֵשׁ״ - זֶה שְׂמֹאל שֶׁהוּא גְּבוּרָה הָרְמוּזָה בִּבְחִינַת הָאֵשׁ, מִשְּׁנֵיהֶם ״דָּת לָמוֹ״. וְהוּא סוֹד (דברים רבה ג,יב, תנחומא יתרו טז) אֵשׁ לְבָנָה עַל גַּבֵּי שְׁחוֹרָה, וְהוּא סוֹד קְרִיאַת הַתּוֹרָה תּוּשִׁיָּה (יבמות סב., ילקוט שמעוני רמז כג) מִצַּד הַגְּבוּרָה וְנוֹתֶנֶת עֹז וּמֶמְשָׁלָה מִצַּד הַחֶסֶד.