וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ׃

וזאת הברכה … לפני מותו. סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ, שֶׁאִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי (שם):

וְדָא בִרְכְּתָא דִי בְרִיךְ מֹשֶׁה נְבִיָא דַיְיָ יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם מוֹתֵהּ

וזאת הברכה. כברכת יעקב:

איש האלהים. להודיע כי בנבואה ברך אותם:

לפני מותו. סמוך למותו והטעם ביום מותו:

איש האלהים להגיד כי ברכתו מקויימת כי איש האלהים היה ותפלת ישרים רצונו והנה יקרא הכתוב למשה רבינו איש האלהים וכן שאר הנביאים ואליהו וזולתם ולא יאמר הכתוב איש ה' אבל יאמר משה עבד ה' (דברים ל״ד:ה׳) והטעם ידוע לכל משכיל וכן על דרך האמת וזאת היא הברכה כי מאת ה' היתה זאת (תהלים קיח כג) וכן ביעקב נאמר (בראשית מט כח) וזאת אשר דבר להם אביהם זאת הברכה הוא שאמר דוד (תהלים קיט נו) זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי ירמוז לציון עיר דוד כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם והמשכיל יבין ולזה הסוד נתכוונו רבותינו במדרש שאמרו (בראשית רבה ק׳:י״ב) וזאת אשר דבר להם אביהם עתיד אדם כיוצא בי לברך אתכם וממקום שפסקתי אני משם הוא מתחיל כיון שעמד משה רבינו פתח להם בוזאת הברכה מאותו מקום שפסק להם אביהם הוי וזאת אשר דבר להם אביהם אמר להם הברכות הללו אימתי מגיעות אתכם משעה שתקבלו את התורה שכתוב בה וזאת התורה וגו' כי המלה הזאת תרמוז לברכה שהיא התורה והיא הברית דכתיב (בראשית יז י) זאת בריתי וכבר הזכרתי זה (ויקרא טז ג):

וזאת הברכה - מוסב למעלה: וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם האזינו השמים וגו'.

וזאת הברכה - אחד התוכחה של האזינו חזר ובירכן לישראל בטרם יעלה אל ההר למות שם כלומר: זאת השירה וזאת הברכה.

וזאת הברכה אשר ברך משה. כשהראהו האל ית' את כל הארץ לפני מותו כדי שיברך את הארץ ואת ישראל בה כמו שהיתה כוונתו באמרו אעברה נא ואראה. וכן כוונת האל ית' כאשר אמר לו וראה את הארץ זאת היא הברכה שבירך:

וזאת הברכה וי״‎ו מוסיף על ענין ראשון לעיל דבר אתם תוכחות וכאן ברכם.

וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה. מִלַּת ״וְזֹאת מְיֻתֶּרֶת״ כֻּלָּהּ. גַּם וָי״ו הָעִטּוּף שֶׁל ״וְזֹאת״ צְרִיכָה יִשּׁוּב. וְנִרְאֶה שֶׁקָּאֵי עַל מַה שֶּׁכָּתוּב פָּרָשַׁת דְּבָרִים (א י-יא): ״ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב, ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי דברים א יא): אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, מֹשֶׁה, קִצְבָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִרְכוֹתֵינוּ? אָמַר לָהֶם, זוֹ מִשֶּׁלִי הִיא, וַה׳ יְבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם. וְאִם כֵּן כְּבָר בֵּרְכָם מֹשֶׁה בְּרִבּוּי, וּבְרָכָה זוֹ הָיְתָה מִשֶּׁלּוֹ, לֹא מִצַּד הֱיוֹתוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְגַם אוֹתָהּ בְּרָכָה הָיְתָה לִפְנֵי מוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שָׁם (א ג). לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן ״וְזֹאת״ בְּוָי״ו הָעִטּוּף, שֶׁנּוֹסַף עַל אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁבֵּרְכָם מֹשֶׁה מִשֶּׁלּוֹ סָמוּךְ לְמוֹתוֹ, אַף גַּם זֹאת הַבְּרָכָה בֵּרְכָם אֲבָל לֹא מִשֶּׁלּוֹ כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנָה אֶלָּא מִצַּד הֱיוֹתוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים, כִּי כָל בְּרָכָה זוֹ בָּאָה לוֹ בִּנְבוּאָה מֵאֵת הָאֱלֹהִים, וְלֹא מִשֶּׁלּוֹ הָיְתָה כְּמוֹ הַבְּרָכָה הָרִאשׁוֹנָה. וְנָתַן טַעַם לָמָּה נַעֲשֶׂה עַתָּה אִישׁ הָאֱלֹהִים יוֹתֵר מִבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה, לְפִי שֶׁהָיָה זֶה לִפְנֵי מוֹתוֹ סָמוּךְ לְמוֹתוֹ מַמָּשׁ, יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָיָה בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁהֲרֵי בֵּינֵי בֵּינֵי לִמֵּד לְיִשְׂרָאֵל כָּל סֵפֶר מִשְׁנֵה תּוֹרָה, אִם כֵּן וַדַּאי עַכְשָׁו הָיָה סָמוּךְ לְמוֹתוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָיָה בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִחֵד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו שְׁמוֹ הַמְיֻחָד כִּי אִם בְּשֵׁם אֱלֹהִים הַמְשֻׁתָּף לֵאלֹהִים וְאָדָם. אֲבָל בְּמוֹתוֹ נֶאֱמַר (דברים לד ה): ״וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳״, כִּי אָז יִחֵד עָלָיו הַשֵּׁם הַמְיֻחָד.

דָּבָר אַחֵר, בַּמִּדְרָשׁ (דב״ר יא א) אָמְרוּ: מֹשֶׁה הִתְחִיל בִּרְכוֹתָיו מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מט כח): ״וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם״, וּמֹשֶׁה הִתְחִיל בִּ״וְזֹאת״. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ מִדְרָשׁ זֶה בִּשְׁנֵי פָּנִים. הָאֶחָד הוּא, שֶׁמִּלַּת ״וְזֹאת״ לְשׁוֹן נְקֵבָה, כִּי כָל שִׁירוֹת עוֹלָם הַזֶּה נֶאֶמְרוּ בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, כִּי בְּכֻלָּם יֵשׁ צַעַר, וְלֶעָתִיד בִּלְשׁוֹן זָכָר כִּזְכָרִים לֹא יוֹלְדִים. וְיַעֲקֹב בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת הַקֵּץ, דְּהַיְנוּ הֶעָתִיד, וְנִסְתַּם מִמֶּנּוּ, עַל כֵּן הָיוּ כָּל בִּרְכוֹתָיו בְּיִעוּד עוֹלָם הַזֶּה מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף. עַל כֵּן חָתַם הַבְּרָכוֹת בְּמִלַּת ״וְזֹאת״, כִּי כָל יִעוּד הָעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ צַעַר. אֲבָל מֹשֶׁה שֶׁהָיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים וְשָׁרְתָה עָלָיו הַשְּׁכִינָה, עַל כֵּן הִתְחִיל בְּ״זֹאת״ אֲבָל לֹא חָתַם בִּרְכָתוֹ בְּ״זֹאת״, כִּי תְּחִלַּת דְּבָרָיו הָיוּ גַּם כֵּן בְּיִעוּדֵי עוֹלָם הַזֶּה, כִּי הֵמָּה הֶכְרֵחִיִּים לְהַשִּׂיג עַל יָדָם הַשְּׁלֵמוּת הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לֹא תֻּשַּׂג בִּלְעָדָם, אֲבָל סוֹף דְּבָרָיו בְּיִעוּד הָעוֹלָם הַבָּא, בְּאָמְרוֹ ״אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל״. וְכֵן מַסִּיק בַּיַּלְקוּט כָּאן (תתקסד), שֶׁכָּל פָּסוּק זֶה מְדַבֵּר בָּאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי לְעוֹלָם הַבָּא, ״אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל״, מָה מְתֻקָּן וְגָנוּז לְךָ לְעוֹלָם הַבָּא כוּ׳, וְכֵן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְאֵהוּ ה׳ אֶת כָּל הָאָרֶץ וְגוֹ׳, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן״ (לד א-ב), דָּרְשׁוּ בּוֹ: עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן (ספרי לא ב), דְּהַיְנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. אִם כֵּן הוּא הָיָה הֵפֶךְ יַעֲקֹב שֶׁנִּסְתַּם הַקֵּץ מִמֶּנּוּ וּלְמֹשֶׁה נִגְלֶה, עַל כֵּן הִתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק יַעֲקֹב, כִּי סוֹף בִּרְכוֹתָיו לֹא הָיוּ כִּי אִם יִעוּדֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל מֹשֶׁה תְּחִלַּת בִּרְכוֹתָיו הָיוּ יִעוּדֵי עוֹלָם הַזֶּה אֲבָל סוֹפָם הָיוּ בְּיִעוּדֵי עוֹלָם הַבָּא כָּאָמוּר.

הַשֵּׁנִי הוּא, שֶׁלְּכָךְ פָּתַח מִמָּקוֹם שֶׁפָּסַק יַעֲקֹב, לְפִי שֶׁכָּל בִּרְכוֹתָיו הָיוּ מֵעֵין בִּרְכוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב״ (לג כח), לִמֶּדְךָ שֶׁכָּל בִּרְכוֹתָיו הָיוּ מֵעֵין בִּרְכוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב. וּבְוַדַּאי הוֹסִיף בְּכָל בְּרָכָה אֵיזוֹ דָּבָר, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְזֹאת הַבְּרָכָה״, שֶׁנּוֹסַף עַל בִּרְכוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁנֶּחְתְּמוּ בִּ״וְזֹאת״, בֵּרְכָם גַּם הוּא בְּתוֹסֶפֶת בְּכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה, מִצַּד הֱיוֹתוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים נִגְלוּ אֵלָיו תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה בְּיוֹתֵר, וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה לְיִשְׂרָאֵל עַד יוֹם הָאַחֲרוֹן וְעַד בִּכְלָל.

וְזֹאת הַבְּרָכָה. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ ״וְזֹאת״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו בִּתְחִלַּת עִנְיָן. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן נֶאֱמַר כָּל הַכָּתוּב, אִם לְהוֹדִיעַ הַמְּבָרֵךְ וְהַמִּתְבָּרֵךְ הֲלֹא נִכָּרִים הֵם הַדְּבָרִים בְּלֹא פָּסוּק זֶה אִם הָיָה מַתְחִיל מִפָּסוּק ״וַיֹּאמֶר״ וְגוֹ׳, וְאִם לְהוֹדִיעַ כִּי זֶה הָיָה לִפְנֵי מוֹתוֹ סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ, מוּבָנִים הֵם הַדְּבָרִים מִמַּה שֶׁלְּפָנָיו וּלְאַחֲרָיו שֶׁסָּמוּךְ לְמִיתָתוֹ הָיוּ הַדְּבָרִים. וּמַה גַּם כִּי מַה צֹרֶךְ יֵשׁ בְּהוֹדָעַת הַזְּמַן?

וְנִרְאֶה שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַכָּתוּב לְשַׁבֵּחַ אִישׁ הָאֱלֹהִים מַה גָּדְלוּ מַעֲשָׂיו. הִנֵּה בַּפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת לָזֶה סָמוּךְ לְמַאֲמַר ״וְזֹאת הַבְּרָכָה״ מִלְּפָנֶיהָ, אָמַר הַכָּתוּב הֶחְלֵט הַגְּזֵרָה עַל מֹשֶׁה לָמוּת בְּאָמְרוֹ (דברים לב:מט) ״עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים וְגוֹ׳ וּמֻת וְגוֹ׳ עַל אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳, וְאִם כֵּן יֹאמַר הָאוֹמֵר כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ טִינָא הָיָה בְּלִבּוֹ עַל מִיתָתוֹ אֲשֶׁר הָיָה לָהּ סִבָּה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אַחַר שֶׁרָץ אַחֲרֵיהֶם כְּסוּס (מדרש תנחומא) גָּרְמוּ לוֹ מִיתָה בְּחוּץ לָאָרֶץ וּמְנָעוּהוּ מֵעֲבוֹר לָאָרֶץ אֲשֶׁר נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשׁוֹ לָהּ. וְטֶבַע אֱנוֹשׁ יַרְחִיק הַסּוֹבֵב רַע, וַהֲגַם שֶׁיָּדוּעַ הוּא הַצַּדִּיק לְסַבְלָן אַחַר הַיְּכֹלֶת, זֶה יוֹעִיל שֶׁלֹּא לִשְׂנֹא אוֹתָם, אֲבָל קֻרְבַת הַלֵּב הִיא נִמְנַעַת עַל כָּל פָּנִים. לָזֶה בָּא דְּבַר ה׳ בְּתוֹרָתוֹ וְהֵעִיד עַל הַצַּדִּיק וְאָמַר כִּי מִלְּבַד שֶׁלֹּא שָׂנֵא אוֹתָם וְלֹא הִרְחִיקָם מִלִּבּוֹ, עוֹד לוֹ ״זֹאת הַבְּרָכָה״ וְגוֹ׳. וְלָזֶה אָמַר ״וְזֹאת״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לְהָעִיר גֶּדֶר הַקּוֹדֵם שֶׁיִּסְתּוֹבֵב מֵהַמַּאֲמָר הַסָּמוּךְ, וְהָבֵן.

וְגָמַר אוֹמֶר ״לִפְנֵי מוֹתוֹ״, פֵּרוּשׁ סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ, לְהָעִיד עוֹד עַל הַפְלָגַת צִדְקוּתוֹ, דַּהֲגַם דִּזְמַן הַהֶרְגֵּשׁ שֶׁהוּא פֶּרֶק הַנְּסִיעָה שֶׁהַדָּבָר יְחַיֵּב לִשְׂנֹא, אַף עַל פִּי כֵן בֵּרַךְ אוֹתָם, וְהֵעִיד הַכָּתוּב עַל הַבְּרָכָה הֱיוֹתָהּ מְעֻלָּה וּשְׁלֵמָה בְּכָל לִבּוֹ בְּמַה שֶׁכָּתַב וָא״ו בִּתְחִלַּת תֵּבָה לְהָעִיר עַל מַה רַב גָּדְלָהּ.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ ״וְזֹאת״ וְגוֹ׳, לֶהֱיוֹת שֶׁקָּדְמוּ בְּרָכוֹת אֲחֵרִים - אַבְרָהָם בֵּרַךְ אֶת יִצְחָק, וְיִצְחָק לְיַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב לְבָנָיו, וְכֻלָּן נִתְקַבְּצוּ לְרֹאשׁ יִשְׂרָאֵל. לָזֶה כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה לְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל דִּקְדֵּק בִּדְבָרָיו כִּי בִּרְכָתוֹ הִיא תּוֹסֶפֶת עַל הָרִאשׁוֹנִים, עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) בְּפָסוּק (דברים א:יא) ״ה׳ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יֹסֵף וְגוֹ׳ וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם״ וְגוֹ׳, שֶׁהַכַּוָּנָה זוֹ הִיא מִשֶּׁלִּי וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם וְגוֹ׳, הֲרֵי שֶׁמַּקְפִּיד לְדַקְדֵּק אֲשֶׁר הוּא מוֹסִיף לְבָרֵךְ, וּכְמוֹ כֵן הֵעִיד כָּאן כִּי בִּרְכָתוֹ הִיא תּוֹסֶפֶת עַל בִּרְכוֹת הָרִאשׁוֹנִים, וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּמַאֲמַר ״וְזֹאת״.

וְאָמְרוֹ ״הַבְּרָכָה״ בְּה״א, מְעִידָה הַתּוֹרָה שֶׁהִיא הַמְּעֻלָּה וְהַמְּשֻׁבַּחַת יוֹתֵר מִכֻּלָּן, וְגָמַר הַכָּתוּב לוֹמַר הַדְּבָרִים שֶׁבָּהֶם תִּתְעַלֶּה עַל כָּל בְּרָכָה.

הָא׳) ״אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה״, וְיָדוּעַ הוּא מַעֲלָתוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אֱלֹהֵי עוֹלָם בְּהוֹכִיחוֹ אַהֲרֹן וּמִרְיָם (במדבר יב:ז), וְשָׁם פֵּרַשְׁתִּי.

ב׳) ״אִישׁ הָאֱלֹהִים״ - צֵא וּלְמַד מֶה עָצְמוּ רַזַ״ל (מדרש תנחומא ב) לִדְרֹשׁ בְּתֵבָה זוֹ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לוֹמַר שֶׁהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (רות א:ג) ״אִישׁ נָעֳמִי״, וְהַכַּוָּנָה שֶׁמֹּשֶׁה הָיָה גּוֹזֵר וְה׳ מְקַיֵּם, וְהָבֵן. וְעַיֵּן מַה שֶׁנְּפָרֵשׁ בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא בְּסָמוּךְ:

ג׳) ״אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁהֵם כְּלִי מוּכָן לְקַבֵּל הַבְּרָכוֹת מַה שֶׁלֹּא הָיָה עַד עַתָּה, וְצֵא וּלְמַד שֶׁלֹּא שָׁרְתָה שְׁכִינָה בִּכְלָלוּתָם אֶלָּא עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי נִתְקַבְּצוּ כֹּחוֹת הַקְּדוּשָּׁה שֶׁהֵם בְּמִסְפַּר שִׁשִּׁים רִבּוֹא. וְאָמְרוֹ ״אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״בְּנֵי״, אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְצָרֵף עִמָּהֶם הַנֶּעֱלָמָה מֵעֵינֵי כָּל חַי שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא עִם יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בְּצָרָה, דִּכְתִיב (תהלים צא:טו) ״עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה״. וִידִיעַת הַהֲפָכִים שָׁוָה, שֶׁנִּתְכַּוֵּן מֹשֶׁה שֶׁהוּא הַשּׁוֹשְׁבִין לְבָרְכָהּ עִמָּהֶם.

ד׳) ״לִפְנֵי מוֹתוֹ״, כִּי הֲגַם שֶׁגָּדוֹל עֵרֶךְ מֹשֶׁה, תּוֹסֵף רוּחוֹ וְכֹחוֹ בְּעֵת אֲשֶׁר יַגִּיעַ הָעֵת אֲשֶׁר יֵאָסֵף אֶל עַמָּיו, וּלְצַד הָאַרְבָּעָה טְעָמִים הִגְדִּילָהּ ה׳ וְיִחֲדָהּ לְמַעְלָה מִכּוּלָּם בְּאָמְרוֹ ״וְזֹאת הַבְּרָכָה״.

עוֹד יִרְמֹז בְּאָמְרוֹ ״וְזֹאת״ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני, ספרי כאן) שֶׁלֹּא זָכָה מֹשֶׁה שֶׁיִּקָּרֵא אִישׁ הָאֱלֹהִים עַד שֶׁבֵּרַךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, וְהוּא מַה שֶׁהֵעִיר בְּאָמְרוֹ ״וְזֹאת״, פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד כָּל אֲשֶׁר פָּעַל וְעָשָׂה מֵהַיּוֹשֶׁר, כְּשֶׁהוֹסִיף זֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בָּזֶה נִקְרָא אִישׁ הָאֱלֹהִים.

אִישׁ הָאֱלֹהִים. יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין יז.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אִם יָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵישֵׁב בְּדִין עִם אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמֹד בְּפָנָיו, עַד כָּאן. הָא לָמַדְתָּ כִּי מַה שֶׁמּוֹעִילִים הַצַּדִּיקִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם וּבְהִתְעַצְּמוּתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵינוֹ אֶלָּא לִזְכּוֹת מִכֹּחַ הָרַחֲמִים אֲבָל בְּדִין לֹא, וּכְמַאֲמַר דָּוִד (תהלים קמג:ב): ״וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָּל חָי״, פֵּרוּשׁ כָּל צַדִּיק שֶׁיִּקָּרֵא חַי. וְכָאן הוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי צַדִּיק זֶה נִתְעַצֵּם וּפָעַל הַטּוֹב אֲפִלּוּ בְּעֵרֶךְ בְּחִינַת הַדִּין הָרָמוּז בֶּ״אֱלֹהִים״, וְהוּא אָמְרוֹ ״אִישׁ הָאֱלֹהִים״, וְאִם יָבוֹא ה׳ לַעֲמֹד עִמּוֹ בְּדִין - יוּכַל, כִּי הִפְלִיא לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר.

עוֹד נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמָר זֶה לְהָעִיד עָלָיו כִּי כָּל הִתְעַצְּמוֹ בַּמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת הַיְּדוּעוֹת לוֹ לֹא הָיוּ אֶלָּא לְצַד יִרְאָתוֹ מֵאֱלֹהָיו, לֹא שֶׁהָיָה טִבְעוֹ מְסַיְּעוֹ אֶל הַדָּבָר, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא כב:) שָׁאוּל בְּאַחַת וְלֹא עָלְתָה לוֹ וְדָוִד וְכוּ׳, כִּי שָׁאוּל הָיָה מִטִּבְעוֹ מָזוּג וְלֹא הָיָה חַם וּמָהִיר לִטְעוֹת, וְלָזֶה בְּאַחַת שֶׁשָּׁגַג יָצְתָה מִמֶּנּוּ הַמְּלוּכָה לְפִי טִבְעוֹ. מְשַׁעֲרִים בְּנֵי עֶלְיוֹן שֶׁאִם הָיָה כְּטִבְעוֹ שֶׁל דָּוִד אַדְמוֹנִי הָיָה עוֹשֶׂה כְּדָוִד עֶשֶׂר יָדוֹת. וְהֵן הָאִישׁ מֹשֶׁה יֵשׁ מָקוֹם לַחְשֹׁב שֶׁהָיָה עָנָיו מִטִּבְעוֹ וְהָיָה בְּכֻלָּן [סַבְלָן] מִטִּבְעוֹ, לָזֶה הֵעִידָה הַתּוֹרָה עָלָיו שֶׁכָּל הִתְעַצְּמוּתוֹ וְתִגְבָּרְתּוֹ הָרָמוּז בְּתֵבַת ״אִישׁ״ הָיָה לְצַד הָאֱלֹהִים הָיָה יָרֵא, וְהוּא אָמְרוֹ ״אִישׁ הָאֱלֹהִים״.

עוֹד יִרְמֹז עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״אִישׁ הָאֱלֹהִים״ - שֶׁלֹּא קָם וְלֹא יָקוּם כְּמוֹתוֹ. וְנִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב בִּסְמִיכוּת ״אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ לְמַאֲמַר ״אִישׁ הָאֱלֹהִים״ לְהַגִּיד שֶׁמַּדְרֵגָה זוֹ הִשִּׂיגָהּ עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ, בְּאֶמְצָעוּת מַה שֶׁטָּרַח בָּהֶם וּמַה שֶׁסָּבַל מֵהֶם וְהַמִּסְתַּעֵף מֵאֶמְצָעוּת הַנְהָגָתוֹ הַטּוֹבָה עִמָּהֶם הִשִּׂיג מַדְרֵגָה זוֹ לִקָּרֵא אִישׁ הָאֱלֹהִים.