דְּבָרִים ל״ג · י״ד

וּמִמֶּ֖גֶד תְּבוּאֹ֣ת שָׁ֑מֶשׁ וּמִמֶּ֖גֶד גֶּ֥רֶשׁ יְרָחִֽים׃

במילים פשוטות

״וממגד תבואֹת שמש, וממגד גרש ירחים״. רש״י מבאר ש״תבואת שמש״ - שהיתה ארצו פתוחה לחמה וממתקת הפירות, ״גרש ירחים״ - פירות שהלבנה מבשלתן, כגון קישואים ודלועים, או שהארץ מגרשת ומוציאה מחודש לחודש. אבן עזרא מבאר ש״תבואות שמש״ - כי תבואות הזרע והכרם תלויות בשמש, ו״ירחים״ נאמר בעבור שיתחדשו הירחים והם רבים בשנה. הפסוק ממשיך את ברכת ארץ יוסף: יבול המבושל בכוח השמש, ופירות המתחדשים מדי חודש. משה מונה את מקורות הברכה השמימיים - השמש שממתקת ומבשלת את הפירות, והירח שמסייע לגידולים מסוימים. תיאור השפע עשיר: הארץ מניבה יבול לאורך כל השנה, מבושל היטב בכוח מאורות השמים. הברכה מדגישה את פוריות ארץ יוסף בכל עונות השנה ובכל סוגי היבול.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וממגד תבואת שמש. שֶׁהָיְתָה אַרְצוֹ פְּתוּחָה לַחַמָּה וּמְמַתֶּקֶת הַפֵּרוֹת (ספרי):

גרש ירחים. יֵשׁ פֵּרוֹת שֶׁהַלְּבָנָה מְבַשַּׁלְתָּן וְאֵלּוּ הֵן קִשּׁוּאִין וּדְלוּעִין; דָּ"אַ - גרש ירחים. שֶׁהָאָרֶץ מְגָרֶשֶׁת וּמוֹצִיאָה מֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְעָבְדָא מִגְדָנִין וַעֲלָלָן מִיבוּל שִׁמְשָׁא וְעָבְדָא מִגְדָנִין מֵרֵישׁ יְרַח בִּירַח

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

תבואות שמש. כי תבואות הזרע והכרם תלויה בשמש:

גרש. מגזרת ויגרשו מימיו והוא שיעשה האויר בלחותו כי אין חומו ככח השמש. ואמר ירחים בעבור שיתחדשו והן רבים בשנה אחת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וממגד גרש ירחים הפירות מתגרשות מן הארץ והאילנות בחדוש הירח, בירח אחד כונס קייצים, בשני מוסק זיתים, בשלישי לוקט תמרים. וכן בכל ירח וירח.

מקור: ספריא · נחלת הכלל