לְבִנְיָמִ֣ן אָמַ֔ר יְדִ֣יד יְהֹוָ֔ה יִשְׁכֹּ֥ן לָבֶ֖טַח עָלָ֑יו חֹפֵ֤ף עָלָיו֙ כׇּל־הַיּ֔וֹם וּבֵ֥ין כְּתֵפָ֖יו שָׁכֵֽן׃ {ס}

לבנימן אמר. לְפִי שֶׁבִּרְכַּת לֵוִי בַּעֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת וְשֶׁל בִּנְיָמִין בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בְּחֶלְקוֹ, סְמָכָן זֶה לָזֶה, וְסָמַךְ יוֹסֵף אַחֲרָיו, שֶׁאַף הוּא מִשְׁכַּן שִׁילֹה הָיָה בָנוּי בְחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ע"ח) "וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וְגוֹ'", וּלְפִי שֶׁבֵּית עוֹלָמִים חָבִיב מִשִּׁילֹה לְכָךְ הִקְדִּים בִּנְיָמִין לְיוֹסֵף:

חפף עליו. מְכַסֶּה אוֹתוֹ וּמֵגֵן עָלָיו:

כל היום. לְעוֹלָם, מִשֶּׁנִּבְחֲרָה יְרוּשָׁלַיִם לֹא שָׁרְתָה שְׁכִינָה בְּמָקוֹם אַחֵר:

ובין כתפיו שכן. בְּגֹבַהּ אַרְצוֹ הָיָה בֵית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי, אֶלָּא שֶׁנָּמוּךְ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ אַמָּה מֵעֵין עֵיטָם, וְשָׁם הָיָה דַעְתּוֹ שֶׁל דָּוִד לִבְנוֹתוֹ, כִּדְאִיתָא בִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים (זבחים נ"ד) אָמְרֵי נִתְתֵי בֵיהּ פּוּרְתָּא, מִשּׁוּם דִּכְתִיב "וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" - אֵין לְךָ נָאֶה בַּשּׁוֹר יוֹתֵר מִכְּתֵפָיו:

לְבִנְיָמִן אֲמַר רְחִימָא דַיְיָ יִשְׁרֵי לְרָחְצַן עֲלוֹהִי יְהֵי מָגֵן עֲלוֹהִי כָּל יוֹמַיָא וּבְאַרְעֵהּ תִּשְׁרֵי שְׁכִנְתָּא

לבנימן אמר. בעבור בנימין שהוא ידיד השם ישכון בנימין לבטח על השם והשם שוכן בין כתיפיו:

חופף עליו. על הכבוד שהיה דר בירושלם בחלק בנימין כי כן כתוב:

וטעם בין כתפיו. באמצע נחלתו או שהיה נראה גם להיות דבק עם חופף:

ולבנימין אמר סמכו אחר לוי לפי שאמנתו של לוי בבית המקדש שהוא בחלקו של בנימין.

ידיד ה׳‎ הוא בנימין הידיד. ישכן לבטח עליו על שכינה, אצל שכינה כמו ועליו מטה מנשה.

חפף עליו הקב״‎ה על בנימין ומצילו.

ובין כתפיו גבוליו כמו אל כתף ים כנרת. שכן כלומר בין גבוליו של הקב״‎ה שכן בנימין, נחלתו סמוכה אצל בית המקדש. ולפי שכל השבטים היו שותפים במכירתו של יוסף, ובנימין לא היה שותף עמהם וכל השבטים נולדו חוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל זכה הוא להיות השכינה שורה בחלקו.

לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה׳ יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח עָלָיו. לְפִי שֶׁיַּעֲקֹב אָמַר: ״בִּנְיָמִן זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד״ וְגוֹ׳ (בראשית מט כז), וְהַטּוֹרֵף טֶרֶף אֵינוֹ אוֹכְלוֹ בְּבֶטַח, כִּי לִבּוֹ נוֹקְפוֹ פֶּן יַחֲזוֹר עָלָיו זֶה שֶׁחֲטָפוֹ מִמֶּנּוּ, עַל כֵּן אָמַר: ״יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח עָלָיו״, וּמִלַּת ״עָלָיו״ חוֹזֵר עַל אוֹתוֹ שָׁלָל שֶׁהִזְכִּיר יַעֲקֹב. וּלְפִי שֶׁיַּעֲקֹב אָמַר: ״בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל״, וּפֵרֵשׁ הַתַּרְגּוּם שֶׁקָּאֵי עַל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁמַּקְרִיבִין עֶרֶב וָבֹקֶר בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבְּחֶלְקוֹ, עַל זֶה הוֹסִיף לוֹמַר: ״חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם״, שֶׁלֹּא יֶחֱרַב כְּמוֹ שִׁילֹה וְנוֹב וְגִבְעוֹן, אֶלָּא תָּמִיד תִּשָּׁאֵר הַשְּׁכִינָה בְּבֵית עוֹלָמִים. ״וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן״, כִּי שָׁם הָיוּ נוֹשְׂאֵי הָאֵפוֹד, כִּי הַשְּׁכִינָה הָיְתָה בָּאוּרִים וְתֻמִּים שֶׁנָּשָׂא הַכֹּהֵן בֵּין שְׁתֵּי כְּתֵפָיו, זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן״.

לְבִנְיָמִן אָמַר. פֵּרוּשׁ תֵּבַת ״לְבִנְיָמִן״ הוּא דִּבְרֵי מֹשֶׁה, וְתֵבַת ״אָמַר״ הוּא דִּבְרֵי הַכָּתוּב, שֶׁאִם לֹא כֵן בַּמֶּה יוּבַן הַדָּבָר שֶׁעַל בִּנְיָמִין הוּא אוֹמֵר, וְכֵן ״לְיוֹסֵף״ וְ״לִזְבוּלֻן״ וְגוֹ׳.

וְאָמְרוֹ ״יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו״. פֵּרוּשׁ, מַה טַעַם יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח? ״עָלָיו״, פֵּרוּשׁ עַל הֱיוֹתוֹ שְׁכֵנוֹ שֶׁל שׁוֹכֵן הַבִּירָה, כִּי מִי יָבֹא אַחַר הַמֶּלֶךְ: