דְּבָרִים ל״ג · י״א

מחץ מתנים קמיו. מְחַץ קָמָיו מַכַּת מָתְנַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ס"ט) "וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד", וְעַל הַמְּעוֹרְרִין עַל הַכְּהֻנָּה אָמַר כֵּן. דָּ"אַ - רָאָה שֶׁעֲתִידִין חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו לְהִלָּחֵם עִם הַיְּוָנִים וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, לְפִי שֶׁהָיוּ מוּעָטִים - י"ב בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי וְאֶלְעָזָר - כְּנֶגֶד כַּמָּה רְבָבוֹת, לְכָךְ נֶאֱמַר ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה (בראשית רבה צ"ט):

ומשנאיו מן יקומון. מְחַץ קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו מִהְיוֹת לָהֶם תְּקוּמָה:

בָּרֵךְ יְיָ נִכְסוֹהִי וְקוּרְבַּן יְדוֹהִי תְּקַבֵּל בְּרַעֲוָא תְּבַר חַרְצָא דְסָנְאוֹהִי וּדְבֵעֲלֵי דְבָבוֹהִי דְלָא יְקוּמוּן

ברך ה' חילו. הבכורים והמעשר:

ופעל ידיו. הקרבנות:

מחץ מתנים. הטעם מחץ קמיו:

מן יקומון. מן אשר יקומון עליהם כמו לים מכסי':

ופעל ידיו תרצה שעל קרבן ידו כתיב ונרצה לו לכפר עליו ואם זר מקריב אינו מתרצה.

מן יקומון ממי שירצו לקום כנגדו.

וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן. אָמְרוֹ ״מִן יְקוּמוּן״, לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה צט:ב) שֶׁנִּתְנַבֵּא עַל מַלְכוּת יָוָן שֶׁעֲתִידָה לִפּוֹל בְּיַד בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי. לָזֶה אָמַר ״וּמְשַׂנְאָיו מִן יְקוּמוּן״, פֵּרוּשׁ אֲפִלּוּ מִן הַזְּמַן עַצְמוֹ שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם לַשּׂוֹנְאִים קִימָה, וְיִשְׂרָאֵל שְׁפָלִים, בַּזְּמַן עַצְמוֹ ״מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו״ וְגוֹ׳, וְכֵן הָיָה, וְדָבָר זֶה הִיא הַצְלָחָה בְּנֵס וָפֶלֶא.