דְּבָרִים ל״ב · מ״ג

הַרְנִ֤ינוּ גוֹיִם֙ עַמּ֔וֹ כִּ֥י דַם־עֲבָדָ֖יו יִקּ֑וֹם וְנָקָם֙ יָשִׁ֣יב לְצָרָ֔יו וְכִפֶּ֥ר אַדְמָת֖וֹ עַמּֽוֹ׃ {פ}

במילים פשוטות

הרנינו גויים עמו, כי דם עבדיו ייקום, ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו. רש״י מבאר ״הרנינו גויים עמו״ שלאותו זמן ישבחו האומות את ישראל, ראו מה שבחה של אומה זו שדבקו בה׳ בכל התלאות ולא עזבוהו. אבן עזרא מבאר ״הרנינו גויים עמו״ אז ישבחוהו כאשר יקום ה׳ דמם, ״וכיפר אדמתו עמו״ שהארץ תכפר בעד העם. הפסוק חותם את השירה בנימה של נחמה וגאולה: האומות ישבחו את ישראל, ה׳ יינקום את דם עבדיו מאויביהם ויכפר על ארצו ועמו. סיום השירה הוא בתקווה ובהשבת הצדק.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

הרנינו גוים עמו. לְאוֹתוֹ הַזְּמַן יְשַׁבְּחוּ הָאֻמּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, רְאוּ מַה שִּׁבְחָהּ שֶׁל אֻמָּה זוֹ, שֶׁדָּבְקוּ בְּהַקָּבָּ"ה בְּכָל הַתְּלָאוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם וְלֹא עֲזָבוּהוּ, יוֹדְעִים הָיוּ בְּטוּבוֹ וּבְשִׁבְחוֹ:

כי דם עבדיו יקום. שְׁפִיכוּת דְּמֵיהֶם, כְּמַשְׁמָעוֹ:

ונקם ישיב לצריו. עַל הַגָּזֵל וְעַל הֶחָמָס, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד') "מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וֶאֱדוֹם לְמִדְבַּר שְׁמָמָה תִּהְיֶה מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה", וְאוֹמֵר (עובדיה י') "מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב וְגוֹ'" (עי' ספרי):

וכפר אדמתו עמו. וִיפַיֵּס אַדְמָתוֹ וְעַמּוֹ עַל הַצָּרוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶם וְשֶׁעָשָׂה לָהֶם הָאוֹיֵב:

וכפר. לְשׁוֹן רִצּוּי וּפִיּוּס, כְּמוֹ (בראשית לב, כא) "אֲכַפְּרָה פָנָיו" - אַנְחִינֵיהּ לְרוּגְזֵיהּ:

וכפר אדמתו וּמַה הִיא אַדְמָתוֹ? עמו. כְּשֶׁעַמּוֹ מִתְנַחֲמִים אַרְצוֹ מִתְנַחֶמֶת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "רָצִיתָ ה' אַרְצֶךָ", בַּמֶּה רָצִיתָ אַרְצֶךָ? "שַׁבְתָּ שְׁבִית יַעֲקֹב" (תהילים פ"ה).

בְּפָנִים אֲחֵרִים הִיא נִדְרֶשֶׁת בְּסִפְרֵי וְנֶחְלְקוּ בָהּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה דוֹרֵשׁ כֻּלָּהּ כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, וְרַבִּי נְחֶמְיָה דוֹרֵשׁ אֶת כֻּלָּה כְּנֶגֶד הָאֻמּוֹת, רַבִּי יְהוּדָה דוֹרְשָׁהּ כְּלַפֵּי יִשְׂרָאֵל - (כו) אמרתי אפאיהם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, עַד (כז) ולא ה' פעל כל זאת. (כח) כי גוי אבד עצות המה. אָבְדוּ תוֹרָתִי שֶׁהִיא לָהֶם עֵצָה נְכוֹנָה, ואין בהם תבונה לְהִתְבּוֹנֵן (ל) איכה ירדף אחד מִן הָאֻמּוֹת אלף מֵהֶם, אם לא כי צורם מכרם. (לא) כי לא כצורנו צורם הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי עַד תַּכְלִית. וְרַ' נְחֶמְיָה דוֹרְשָׁהּ כְּלַפֵּי הָאֻמּוֹת, כי גוי אבד עצות המה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי תְחִלָּה עַד ואיבינו פלילים:

(לב) כי מגפן סדם גפנם. שֶׁל אֻמּוֹת:

ומשדמת עמרה וגו'. וְלֹא יָשִׂימוּ לִבָּם לִתְלוֹת הַגְּדֻלָּה בִּי:

ענבמו ענבי רוש. הוּא שֶׁאָמַר לולי כעס אויב אגור עַל יִשְׂרָאֵל לְהַרְעִילָם וּלְהַמְרִירָם, לְפִיכָךְ אשכלת מררת למו לְהַלְעִיט אוֹתָם עַל מַה שֶּׁעָשׂוּ לְבָנַי:

(לג) חמת תנינם יינם. מוּכָן לְהַשְׁקוֹתָם עַל מַה שֶּׁעוֹשִׂין לָהֶם:

(לד) כמס עמדי. אוֹתוֹ הַכּוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ע"ה) "כִּי כוֹס בְּיַד ה' וְגוֹ'":

(לה) לעת תמוט רגלם. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "תִּרְמְסֶנָּה רֶגֶל" (ישעיהו כ"ו):

(לו) כי ידין ה' עמו. בְּלָשוֹן זֶה מְשַׁמֵּשׁ כי ידין בִּלְשוֹן דְּהָא, וְאֵין יָדִין לְשוֹן יִסּוּרִין אֶלָּא כּמוֹ כִּי יָרִיב אֶת רִיבָם מִיַּד עוֹשְׁקֵיהֶם. כי יראה כי אזלת יד וגו':

(לז) ואמר אי אלהימו. הָאוֹיֵב יֹאמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל? כְּמוֹ שֶׁאָמַר טִיטוּס הָרָשָׁע כְּשֶׁגִּדֵּר אֶת הַפָּרֹכֶת (גיטין נ"ו), כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז'): וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה הָאוֹמְרָה אֵלַי אַיּוֹ ה' אֱלֹהָיִךְ":

(לט) ראו עתה כי אני וגו'. אָז יְגַלֶּה הַקָּבָּ"ה יְשׁוּעָתוֹ וְיֹאמַר ראו עתה כי אני אני הוא, מֵאִתִּי בָּאת עֲלֵיהֶם הָרָעָה וּמֵאִתִּי תָבֹא עֲלֵיהֶם הַטּוֹבָה:

ואין מידי מציל. שֶׁיַּצִּיל אֶתְכֶם מִן הָרָעָה אֲשֶר אָבִיא עֲלֵיכֶם:

(מ) כי אשא אל שמים ידי. כְּמוֹ כִּי נָשָׂאתִי - תָּמִיד אֲנִי מַשְׁרֶה מְקוֹם שְׁכִינָתִי בַשָּׁמַיִם, כְּתַרְגּוּמוֹ, אֲפִלּוּ חַלָּש לְמַעְלָה וְגִבּוֹר לְמַטָּה אֵימַת עֶלְיוֹן עַל הַתַּחְתּוֹן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁגִּבּוֹר לְמַעְלָה וְחַלָּשׁ מִלְּמַטָּה:

ידי. מְקוֹם שְׁכִינָתִי, כְּמוֹ "אִישׁ עַל יָדוֹ" (במדבר ב'), וְהָיָה בְיָדִי לְהִפָּרַע מִכֶּם, אֲבָל אָמַרְתִּי שֶׁחַי אָנֹכִי לְעוֹלָם, אֵינִי מְמַהֵר לִפָּרַע לְפִי שֶׁיֵּשׁ לִי שָׁהוּת בַּדָּבָר, אֲנִי חַי לְעוֹלָם וּבְדוֹרוֹת אַחֲרוֹנִים אֲנִי נִפְרָע מֵהֶם וְהַיְכֹלֶת בְּיָדִי לִפָּרַע מִן הַמֵּתִים וּמִן הַחַיִּים; מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לָמוּת מְמַהֵר נִקְמָתוֹ לְהִפָּרַע בְּחַיָּיו כִּי שֶׁמָּא יָמוּת הוּא אוֹ אוֹיְבוֹ וְנִמְצָא שֶׁלֹּא רָאָה נִקְמָתוֹ מִמֶּנּוּ אֲבָל אֲנִי חַי לְעוֹלָם, וְאִם יָמוּתוּ הֵם וְאֵינִי נִפְרָע בְּחַיֵּיהֶם, אֶפָּרַע בְּמוֹתָם:

(מא) אם שנותי ברק חרבי. הַרְבֵּה אִם יֵשׁ שֶׁאֵינָם תְּלוּיִן, כְּשֶׁאֲשַׁנֵּן ברק חרבי ותאחז במשפט ידי, כֻּלּוֹ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

שַׁבָּחוּ עַמְמַיָא עַמֵהּ אֲרֵי פֻּרְעֲנוּת עַבְדוֹהִי צַדִיקַיָא יִתְפְּרַע וּפֻרְעֲנוּת יָתֵיב לְסָנְאוֹהִי וִיכַפֵּר עַל אַרְעֵהּ וְעַל עַמֵהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

הרנינו גוים עמו. אז ישבחוהו כאשר יקום השם דמם וי״‎א מגזרת ותעבור הרנה והטעם הכרוז והכריזו עליהם בכל מקום שיהיו:

וכפר אדמתו עמו. י״‎א שהוא חסר וי״‎ו והטעם וכפר אדמתו ועמו ובדרש כי הארץ תכפר בעד כמו גם הוא נכון בטעם רק אינו מטעם המקום ועוד כי האדמה ל' נקבה והה״‎א העד הנאמן ותחתיו התי״‎ו והנה איננו וכפרה. ולפי דעתי שפירושו שהעם יכפר על האדמה כי כן מצאנו אבנים שחקו מים גם נמצא כפור בלא מלת על כמו וחטאת אותו וכפרתהו והטעם כי ישראל יעשו נקמה בגוים והם יכפרו על ארץ ישראל בעבור הדם ששופך בה כמו ולארץ לא יכופר והוא דבר בטעם המקום. או פירוש וכפר כמו וטהר וכמו וכפרתהו וכן אמר יחזקאל על סוף המלחמות וטהרו את הארץ והנה ישראל יטהרוה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

הרנינו גוים - על עמו. כמו: הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים - והאמינו בו שהרי גבר עלינו חסדו - יותר משאר האומות. ולפיכך שבחוהו והאמינו בו ויגבר עליכם כמונו, אף כאן הרנינו ושבחוהו ועבדוהו וכן יעשה לכם אם תיראוהו ותעבדו אותו.

וכפר אדמתו עמו - יקנח דם עמו מן האדמה על ידי שפיכת דם אויבים. כדכתיב: ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

הרנינו גוים עמו לשון יללה כמו קומי רוני בלילה הלילו אותם גויים ששעבדו לישראל למה כי דם עבדיו יקום. ד״‎א הרנינו לשון שבח הרנינו גוים לפני הקב״‎ה ומי הם הגויים ישראל עמו שהרי דם עבדיו יקום. ד״‎א כל הגויים הרנינו והללו עמו של הקב״‎ה שהרי הוא נפרע מצריהם היינו כי דם עבדיו יקום.

וכפר לשון פיוס כמו אכפרה פניו.

אדמתו עמו יש תבות חסרות וי״‎ו בתחלתן כמו וחללה זונה שמש ירח עמד זבולה. אף כאן אדמתו עמו כמו אדמתו ועמו כלומר ירצה ויפייס אדמתו ועמו בהנקמו מאויביהם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

הַרְנִינוּ גוֹיִם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כִּי בַּעֲשׂוֹת ה׳ נְקָמָה בְּאוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל וִירוֹמֵם מַדְרֵגַת יִשְׂרָאֵל, יְרַנְּנוּ הַגּוֹיִם עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשַׁבְּחָם וּלְרוֹמְמָם, כְּאָמְרוֹ (תהלים קמד:טו) ״אַשְׁרֵי הָעָם״ וְגוֹ׳.

כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם. וְאָמְרוֹ ״כִּי דַם וְגוֹ׳ וְנָקָם״ וְגוֹ׳ - פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא דָּם לְבַד, אֶלָּא גַּם צָרָיו אֲשֶׁר חָרְשׁוּ אָוֶן לוֹ יָשִׁיב ה׳ לָהֶם נָקָם שֶׁחָשְׁבוּ לַעֲשׂוֹת, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים ז:יז) ״יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ״.

וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. וְאָמְרוֹ ״וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ״ הוּא גְּמַר הַדְּבָרִים שֶׁהִתְחִיל לוֹמַר ״כִּי יָדִין ה׳ עַמּוֹ״ וְגוֹ׳, וְגָמַר אוֹמֶר כִּי הַנִּמְצָא עֲדַיִן מֵהַחֲטָאִים עַל יִשְׂרָאֵל תְּכַפֵּר עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר הָיְתָה לְשַׁמָּה וּלְחֶרְפָּה שָׁנִים רַבּוֹת, זֶה יִהְיֶה לְכַפָּרַת עֲוֹן עַם ה׳.

מקור: ספריא · נחלת הכלל