יְהֹוָ֖ה בָּדָ֣ד יַנְחֶ֑נּוּ וְאֵ֥ין עִמּ֖וֹ אֵ֥ל נֵכָֽר׃

ה' בדד ינחנו. נִהֲגָם בַּמִּדְבָּר בָּדָד וּבֶטַח:

ואין עמו אל נכר. לֹא הָיָה כֹחַ בְּאֶחָד מִכָּל אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם לְהַרְאוֹת כֹּחוֹ וּלְהִלָּחֵם עִמָּהֶם. וְרַבּוֹתֵינוּ דְרָשׁוּהוּ עַל הֶעָתִיד וְכֵן תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס, וַאֲנִי אוֹמֵר דִּבְרֵי תּוֹכֵחָה הֵם לְהָעִיד הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וּתְהֵא הַשִּׁירָה לָהֶם לְעֵד שֶׁסּוֹפָן לִבְגֹּד וְלֹא יִזְכְּרוּ לֹא הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁעָשָׂה לָהֶם וְלֹא הַנּוֹלָדוֹת שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת לָהֶם, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְיַשֵּׁב הַדָּבָר לְכָאן וּלְכָאן. וְכָל הָעִנְיָן מוּסָב עַל זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר, כֵּן עָשָׂה לָהֶם וְכֵן עָתִיד לַעֲשׂוֹת, כָּל זֶה הָיָה לָהֶם לִזְכֹּר:

יְיָ בִּלְחוֹדוֹהִי עֲתִיד לְאַשְׁרָיוּתְהוֹן בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחַדָתָא וְלָא יִתְקַיַם קֳדָמוֹהִי פָּלְחַן טַּעֲוָן

בדד ינחנו. השם לבדו כטעם על פי ה' יחנו ויסעו ואין עם השם שותף ויתכן להיות בדר על ישראל כמו הן עם לבדד ישכון:

ואיז עמו אל נכר. עם ישראל והעד על זה הפי' יקניאהו בזרים:

ה' בדד - הוא לבדו הוציאם ממצרים והוליך אותם לארץ ישראל.

בדד ינחנו בספרי דורשו לשון מנוחה עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח בעולם.

ה׳ בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר. בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (ו) דָּרְשׁוּ פָּסוּק ״אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם״ (דברים כז יז): אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אוֹתִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם כז יח): ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״, ״וַה׳ הֶאֱמִירְךָ״ וְגוֹ׳ (שם ו ד) לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ד״ה א׳ יז כא): ״וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד״. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״ה׳ בָּדָד יַנְחֶנּוּ״, רוֹצֶה לוֹמַר עָשָׂה אֶת יִשְׂרָאֵל חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, כִּי נִהֲגָם בָּדָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כג ט): ״הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן״. וּ״בָדָד״ קָאֵי עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִבְדִּילָם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹתָם עַם אֶחָד מְיֻחָד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, בָּדָד הֵמָּה לְבַדָּם וְלֹא הָאֻמּוֹת. אַךְ בִּתְנַאי זֶה, כְּשֶׁ״אֵין עִמּוֹ״, עִם יִשְׂרָאֵל, ״אֵל נֵכָר״, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיַּעֲשׂוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, אָז גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים (קהלת ז יד).

ה׳ בָּדָד יַנְחֶנּוּ. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא, צו ז) בַּפָּסוּק (הושע ד:יז) ״חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרַיִם הַנַּח לוֹ״, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ בֵּינֵיהֶם אַחְדוּת אֲפִלּוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הַנַּח לוֹ, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ (אסתר ב:יא) ״וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה״, וְהוּא אָמְרוֹ ״ה׳ בָּדָד״ פֵּרוּשׁ כְּשֶׁהָעָם בָּדָד לְשׁוֹן בַּד - ה׳ יַנְחֶנּוּ.

וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר - פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהֵם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אֵין ה׳ מַחְשִׁיב לוֹ עָוֹן זֶה. וּמַאֲמַר ״אֵין עִמּוֹ״ תִּתְפָּרֵשׁ עַל דֶּרֶךְ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה מא.) בְּפָסוּק (ירמיה ל:יז) ״דּוֹרֵשׁ אֵין לָהּ״, מִכְּלָל שֶׁיֵּשׁ לָהּ, כְּמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ אָמַר ״אֵין עִמּוֹ״ מִכְּלָל שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ, אֶלָּא שֶׁאֵין ה׳ מְיַסְּרוֹ עַל זֶה.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: אֵימָתַי ״ה׳ בָּדָד יַנְחֶנּוּ״? כְּשֶׁנִּגְמַר חֵלֶק הָרַע מִיִּשְׂרָאֵל, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר״, שֶׁהוּא חֵלֶק הָרַע הַדָּבוּק בָּאָדָם מֵחֵטְא הָאָדָם, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין: