כְּנֶ֙שֶׁר֙ יָעִ֣יר קִנּ֔וֹ עַל־גּוֹזָלָ֖יו יְרַחֵ֑ף יִפְרֹ֤שׂ כְּנָפָיו֙ יִקָּחֵ֔הוּ יִשָּׂאֵ֖הוּ עַל־אֶבְרָתֽוֹ׃

כנשר יעיר קנו. נִהֲגָם בְּרַחֲמִים וּבְחֶמְלָה, כַּנֶּשֶׁר הַזֶּה רַחְמָנִי עַל בָּנָיו, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְקִנּוֹ פִּתְאֹם עַד שֶׁהוּא מְקַשְׁקֵשׁ וּמְטָרֵף עַל בָּנָיו בִּכְנָפָיו בֵּין אִילָן לְאִילָן, בֵּין שׂוֹכָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כְּדֵי שֶׁיֵּעוֹרוּ בָּנָיו וִיהֵא בָהֶם כֹּחַ לְקַבְּלוֹ (ספרי):

יעיר קנו. יְעוֹרֵר בָּנָיו:

על גוזליו ירחף. אֵינוֹ מַכְבִּיד עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם אֶלָּא מְחוֹפֵף - נוֹגֵעַ וְאֵינוֹ נוֹגֵעַ (תלמוד ירושלמי חגיגה ב') - אַף הַקָּבָּ"הּ, "שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ" (איוב ל"ז) כְּשֶׁבָּא לִתֵּן תּוֹרָה לֹא נִגְלָה עֲלֵיהֶם מֵרוּחַ אַחַת אֶלָּא מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן" (דברים ל"ג), "אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא" (חבקוק ג') - זוֹ רוּחַ רְבִיעִית (ספרי):

יפרש כנפיו יקחהו. כְּשֶׁבָּא לִטְּלָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵינוֹ נוֹטְלָן בְּרַגְלָיו כִּשְׁאָר עוֹפוֹת, לְפִי שֶׁשְּׁאָר עוֹפוֹת יְרֵאִים מִן הַנֶּשֶׁר שֶׁהוּא מַגְבִּיהַּ לָעוּף וּפוֹרֵחַ עֲלֵיהֶם, לְפִיכָךְ נוֹשְׂאָן בְּרַגְלָיו, מִפְּנֵי הַנֶּשֶׁר, אֲבָל הַנֶּשֶׁר אֵינוֹ יָרֵא אֶלָּא מִן הַחֵץ, לְפִיכָךְ נוֹשְׂאָן עַל כְּנָפָיו, אוֹמֵר מוּטָב שֶׁיִּכָּנֵס הַחֵץ בִּי וְלֹא יִכָּנֵס בְּבָנַי, אַף הַקָּבָּ"ה (שמות י"ט) "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" - כְּשֶׁנָּסְעוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וְהִשִּׂיגוּם עַל הַיָּם הָיוּ זוֹרְקִים בָּהֶם חִצִּים וְאַבְנֵי בָּלִיסְטְרָאוֹת, מִיָּד "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים וְגוֹ' וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וְגוֹ'" (שמות י"ד):

כְּנִשְׁרָא דִמְחִישׁ לְקִנֵהּ עַל בְּנוֹהִי מִתְחוֹפֵף פָּרִיס גַדְפּוֹהִי מְקַבֶּלְהוֹן מְנַטֶלְהוֹן עַל תְּקוֹף אֵבָרוֹהִי

כנשר יעיר קנו. פועל יוצא והטעם שיוליכם ממקום אל מקום:

גוזליו. הם הקטנים וכן ותור וגוזל ומלת גוזל שם כלל עם שם כנוי האפרוחים כמו צפור:

ירחף. בנסעם מגזרת מרחפת וכן הענן עליהם בנסעם:

יפרש כנפיו יקחהו. יקח כל גוזל וגוזל עד שישאהו על אברתו כי אין בו כח לעוף וזה פירושו. רק פי' על כנפי נשרים דבק עם ואביא אתכם אלי והטעם שיצאו ביד רמה ובאו במהרה אל הר סיני כטעם מי אלה כעב תעופינה:

יעיר קנו - מעירו ומנענען ממקומו. לשאתו על אברתו. כמו: העירותי מצפון ויאת. הנני מעיר עליכם - כשמביאו ממקום למקום קורא אותו לשון הערה.

כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ. רַזַ״ל (ספרי) דָּרְשׁוּ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ בּוֹ, (עיין רש״י ז״ל) וְחוּץ מִדִּבְרֵיהֶם יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זַ״ל (ויקרא רבה יז:ד) כִּי כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹבְרִים רְצוֹנוֹ אֵין בַּעַל הַדִּין נוֹגֵעַ בַּנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה אֶלָּא מַתְחִיל לְהָעִירוֹ בְּנִגְעֵי בָּתִּים אַחַר כָּךְ בְּנִגְעֵי בְּגָדִים וְכוּ׳, וְהוּא מַאֲמַר ״כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ״ כְּמוֹ כֵן ה׳ מְעוֹרֵר בָּנָיו, גַּם מְעוֹרְרָם כְּפִי הַיְּכֹלֶת שֶׁיּוּכְלוּ עֲמוֹד בּוֹ, כְּאָמְרָם זַ״ל (בראשית רבה נה:ב) שֶׁאֵין ה׳ מְנַסֶּה הָאָדָם אֶלָּא בְּשִׁעוּר שֶׁיּוּכַל לִסְבּוֹל.

וְאָמְרוֹ ״יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו״ וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (ספרי דברים ג,כט) יְמִינוֹ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, שֶׁאִם עַל יְדֵי הֶעָרָה שֶׁיָּעִיר ה׳ לְיִשְׂרָאֵל יִתְעוֹרְרוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, תֵּכֶף יְמִינוֹ פְּשׁוּטָה. וְאָמַר ״יִפְרֹשׂ״ לְעָתִיד, זֶה שִׁיעוּרָהּ, טַעַם שֶׁיִּפְרֹשׂ כְּנָפָיו מֵעִיקָרָא הוּא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּקָּחֵהוּ לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל הַחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה, שֶׁזּוּלַת זֶה לֹא הָיָה פּוֹרֵשׂ כְּנָפָיו.

יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ - וְאָמְרוֹ ״יִשָּׂאֵהוּ״ וְגוֹ׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תיקוני זוהר תיקון ע קלא.) בְּפָסוּק (קהלת י:כ) ״וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר״, כִּי יֵשׁ כַּת אַחַת שֶׁל מַלְאָכִים שֶׁנִּקְרָאִים בַּעֲלֵי כְּנָפַיִם, וְשֵׁרוּתָם הִיא שֶׁכָּל דִּבּוּר טוֹב וּבִרְכַּת ה׳ הַיּוֹצֵאת מִפִּי אִישׁ יְהוּדִי יִשָּׂאוּהָ כַּנְפֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ ״יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ״, פֵּרוּשׁ יִשָּׂא הַבָּא מִמֶּנּוּ מֵהַטּוֹב.