דְּבָרִים ל״ב · י״ג

יַרְכִּבֵ֙הוּ֙ עַל־[בָּ֣מֳתֵי] (במותי) אָ֔רֶץ וַיֹּאכַ֖ל תְּנוּבֹ֣ת שָׂדָ֑י וַיֵּנִקֵ֤הֽוּ דְבַשׁ֙ מִסֶּ֔לַע וְשֶׁ֖מֶן מֵחַלְמִ֥ישׁ צֽוּר׃

במילים פשוטות

ירכיבהו על במתי ארץ ויאכל תנובות שדי, ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור. רש״י מבאר את הפסוק כתרגומו, ומסביר ״ירכיבהו״ על שם שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, ״ויאכל תנובות שדי״ אלו פירות ארץ ישראל שקלים לנוב ולהתבשל מכל פירות הארצות. אבן עזרא מבאר ״ירכיבהו על במתי ארץ״ ארץ כנען שהיא אמצעית כל היישוב, ״תנובות״ כמו פרי. הפסוק מתאר את השפע והברכה שהעניק ה׳ לישראל בארץ, ארץ גבוהה ופורייה המניבה פירות משובחים ומתוקים, אף במקומות הסלעיים והקשים.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ירכבהו על במתי ארץ. כָּל הַמִּקְרָא כְּתַרְגּוּמוֹ:

ירכבהו וגו'. עַל שֵׁם שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גָּבוֹהַּ מִכָּל הָאֲרָצוֹת:

ויאכל תנובת שדי. אֵלּוּ פֵרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁקַּלִּים לָנוּב וּלְהִתְבַּשֵּׁל מִכָּל פֵּרוֹת הָאֲרָצוֹת:

וינקהו דבש מסלע. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לִבְנוֹ בְּסִיכְנִי הָבֵא לִי קְצִיעוֹת מִן הֶחָבִית, הָלַךְ וּמָצָא הַדְּבַשׁ צָף עַל פִּיהָ, אָמַר לוֹ זוֹ שֶׁל דְּבַשׁ הִיא אָמַר לוֹ הַשְׁקַע יָדְךָ לְתוֹכָהּ וְאַתָּה מַעֲלֶה קְצִיעוֹת מִתּוֹכָהּ (ספרי):

במתי ארץ. לְשׁוֹן גֹּבַהּ:

שדי. לְשׁוֹן שָׂדֶה:

מחלמיש צור. תָּקְפּוֹ וְחָזְקוֹ שֶׁל סֶלַע, כְּשֶׁאֵינוֹ דָּבוּק לַתֵּיבָה שֶׁלְּאַחֲרָיו נָקוּד חַלָּמִישׁ וּכְשֶׁהוּא דָבוּק נָקוּד חַלְמִישׁ:

ושמן מחלמיש צור. אֵלּוּ זֵיתִים שֶׁל גּוּשׁ חָלָב (ספרי):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אַשְׁרִנוּן עַל תָּקְפֵּי אַרְעָא וְאוֹכָלִנוּן בִּזַת סָנְאֵיהוֹן וִיהַב לְהוֹן בִּזַת שַׁלִיטֵי קִרְוִין וְנִכְסֵי יָתְבֵי כְּרַכִּין תַּקִיפִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ירכיבהו על במתי ארץ. ארץ כנען שהיא אמצעית כל הישוב וירכיבהו לשון צחות:

במותי. בוי״‎ו לא ישתנה מגזרת על במותימו תדרוך ואין כמוהו ואת (רשעים) (במ״‎ח גרס עשיר) במותיו:

תנובות. כמו פרי מגזרת חיל כי ינוב:

שדי. תאר השם על משקל חכם והיו״‎ד תחת ה״‎א כוי״‎ו שלו הייתי והעד יעלוז שדי שהוא לשון יחיד:

וינקהו דבש מסלע. דרך משל כמו יעטפו ההרים עסים והטעם רוב הדבש והשמן. כי מארץ כנען יובלו כי כן כתוב:

מחלמיש צור. רפה הלמ״‎ד כי הוא דבק והנה הוא הפך מצור החלמיש וכן חרבו' צורים עם צור חרבו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

על במותי ארץ - כמו: במתי ארץ, ארץ ישראל גבוה מכל הארצות.

דבש - תמרים.

ושמן - זיתים, שגדלים על ההרים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ירכבהו על במותי ארץ עליו נאמר והרכבתיך על במותי ארץ וגו'.

ירכבהו על במותי ארץ שרי ארץ כמו ואתה על במותימו תדרוך. במותי יתר וא״‎ו והמ״‎ם בחטף קמץ.

וינקהו דבש מסלע הוא דבש התמרים הגדלים בדקלים שבסלעים ושבהרים. ד״‎א דבש מסלע הוא דבש דבורים שהדבורים מביאים בנקיקי הסלעים כדמתרגם רב יוסף כאשר תעשינה הדבורים כמה דנתזן דברייתא ושיטן ברום עלמא ומייתן דובשא מעשבא טוריא.

ושמן מחלמיש צור דרך זיתים להיות גדלים במקום אבנים וצורים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְגוֹ׳. בְּמִלַּת ״בָּמֳתֵי״ כָּתִיב וָא״ו יְתֵרָה, וּפֵרֵשׁ בָּהּ בַּעַל הַטּוּרִים מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁוָּא״ו יְתֵרָה זוֹ רֶמֶז אֶל שֵׁשׁ פְּעָמִים אֶרֶץ שֶׁנִּזְכְּרוּ בְּפָרָשַׁת עֵקֶב (ח ז-ט) בְּשֶׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לְכָךְ אָמַר ״בָּמֳתֵי אָרֶץ״, כְּאִלּוּ אָמַר שִׁשָּׁה אֶרֶץ, וְקַל לְהָבִין. וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע״, בְּמִלַּת ״וַיֵּנִקֵהוּ״ חָסֵר יוֹ״ד, נִרְאֶה לִי שֶׁרָמַז בָּזֶה שֶׁבַּעֲבוּר שֶׁהֵנִיק לָהֶם דְּבַשׁ מִסֶּלַע יִשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, וְשָׁכְחוּ הַתּוֹרָה הַכְּלוּלָה בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וְזֶה יוֹתֵר נָכוֹן מִמַּה שֶּׁפֵּרֵשׁ בַּעַל הַטּוּרִים. וְכֵן ״צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי״, יוֹ״ד קְטַנָּה, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁעָבְרוּ עַל עֶשֶׂר דִּבְּרוֹת גָּרְמוּ תַּשּׁוּת כֹּחַ כְּלַפֵּי מַעְלָה כִּבְיָכוֹל. וּבְמִלַּת ״יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים״ פֵּרֵשׁ בַּעַל הַטּוּרִים, ״גְּבֻלֹת״ חָסֵר וָא״ו, לוֹמַר שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת יַצֵּב לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פֵּרוּשׁ לְפֵרוּשׁוֹ, כִּי וָי״ו הַנֶּעְלָם מִמֶּנּוּ גַּם כֵּן ו׳ כְּשֶׁתִּכְתֹּב וָ״ו, כָּכָה הַמַּזָּלוֹת שִׁשָּׁה מְשָׁרְתִים בַּיּוֹם הַנִּגְלֶה וְשִׁשָּׁה מְשָׁרְתִים בַּלַּיְלָה הַנִּסְתֶּרֶת, וּלְפִי שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל (שבת קנו.) עַל כֵּן ״גְּבֻלֹת״ חָסֵר וָא״ו, לוֹמַר שֶׁאֵין לָהֶם מֶמְשָׁלָה עַל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כִּי אִם עַל הָעַמִּים. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים״.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

יַרְכִּיבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי וְגוֹ׳. אֵין זֶה נִמְשָׁךְ עִם הָאָמוּר לְמַעְלָה, אֶלָּא הַתְחָלַת עִנְיָן וְנִמְשָׁךְ לְמַטָּה, וּגְזֵרַת הַדְּבָרִים הוּא ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן״ וְגוֹ׳.

מקור: ספריא · נחלת הכלל