דְּבָרִים ל״ב · י״ג

ירכבהו על במתי ארץ. כָּל הַמִּקְרָא כְּתַרְגּוּמוֹ:

ירכבהו וגו'. עַל שֵׁם שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גָּבוֹהַּ מִכָּל הָאֲרָצוֹת:

ויאכל תנובת שדי. אֵלּוּ פֵרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁקַּלִּים לָנוּב וּלְהִתְבַּשֵּׁל מִכָּל פֵּרוֹת הָאֲרָצוֹת:

וינקהו דבש מסלע. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לִבְנוֹ בְּסִיכְנִי הָבֵא לִי קְצִיעוֹת מִן הֶחָבִית, הָלַךְ וּמָצָא הַדְּבַשׁ צָף עַל פִּיהָ, אָמַר לוֹ זוֹ שֶׁל דְּבַשׁ הִיא אָמַר לוֹ הַשְׁקַע יָדְךָ לְתוֹכָהּ וְאַתָּה מַעֲלֶה קְצִיעוֹת מִתּוֹכָהּ (ספרי):

במתי ארץ. לְשׁוֹן גֹּבַהּ:

שדי. לְשׁוֹן שָׂדֶה:

מחלמיש צור. תָּקְפּוֹ וְחָזְקוֹ שֶׁל סֶלַע, כְּשֶׁאֵינוֹ דָּבוּק לַתֵּיבָה שֶׁלְּאַחֲרָיו נָקוּד חַלָּמִישׁ וּכְשֶׁהוּא דָבוּק נָקוּד חַלְמִישׁ:

ושמן מחלמיש צור. אֵלּוּ זֵיתִים שֶׁל גּוּשׁ חָלָב (ספרי):

אַשְׁרִנוּן עַל תָּקְפֵּי אַרְעָא וְאוֹכָלִנוּן בִּזַת סָנְאֵיהוֹן וִיהַב לְהוֹן בִּזַת שַׁלִיטֵי קִרְוִין וְנִכְסֵי יָתְבֵי כְּרַכִּין תַּקִיפִין

ירכיבהו על במתי ארץ. ארץ כנען שהיא אמצעית כל הישוב וירכיבהו לשון צחות:

במותי. בוי״‎ו לא ישתנה מגזרת על במותימו תדרוך ואין כמוהו ואת (רשעים) (במ״‎ח גרס עשיר) במותיו:

תנובות. כמו פרי מגזרת חיל כי ינוב:

שדי. תאר השם על משקל חכם והיו״‎ד תחת ה״‎א כוי״‎ו שלו הייתי והעד יעלוז שדי שהוא לשון יחיד:

וינקהו דבש מסלע. דרך משל כמו יעטפו ההרים עסים והטעם רוב הדבש והשמן. כי מארץ כנען יובלו כי כן כתוב:

מחלמיש צור. רפה הלמ״‎ד כי הוא דבק והנה הוא הפך מצור החלמיש וכן חרבו' צורים עם צור חרבו:

על במותי ארץ - כמו: במתי ארץ, ארץ ישראל גבוה מכל הארצות.

דבש - תמרים.

ושמן - זיתים, שגדלים על ההרים.

ירכבהו על במותי ארץ עליו נאמר והרכבתיך על במותי ארץ וגו'.

ירכבהו על במותי ארץ שרי ארץ כמו ואתה על במותימו תדרוך. במותי יתר וא״‎ו והמ״‎ם בחטף קמץ.

וינקהו דבש מסלע הוא דבש התמרים הגדלים בדקלים שבסלעים ושבהרים. ד״‎א דבש מסלע הוא דבש דבורים שהדבורים מביאים בנקיקי הסלעים כדמתרגם רב יוסף כאשר תעשינה הדבורים כמה דנתזן דברייתא ושיטן ברום עלמא ומייתן דובשא מעשבא טוריא.

ושמן מחלמיש צור דרך זיתים להיות גדלים במקום אבנים וצורים.

יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְגוֹ׳. בְּמִלַּת ״בָּמֳתֵי״ כָּתִיב וָא״ו יְתֵרָה, וּפֵרֵשׁ בָּהּ בַּעַל הַטּוּרִים מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁוָּא״ו יְתֵרָה זוֹ רֶמֶז אֶל שֵׁשׁ פְּעָמִים אֶרֶץ שֶׁנִּזְכְּרוּ בְּפָרָשַׁת עֵקֶב (ח ז-ט) בְּשֶׁבַח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לְכָךְ אָמַר ״בָּמֳתֵי אָרֶץ״, כְּאִלּוּ אָמַר שִׁשָּׁה אֶרֶץ, וְקַל לְהָבִין. וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע״, בְּמִלַּת ״וַיֵּנִקֵהוּ״ חָסֵר יוֹ״ד, נִרְאֶה לִי שֶׁרָמַז בָּזֶה שֶׁבַּעֲבוּר שֶׁהֵנִיק לָהֶם דְּבַשׁ מִסֶּלַע יִשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, וְשָׁכְחוּ הַתּוֹרָה הַכְּלוּלָה בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וְזֶה יוֹתֵר נָכוֹן מִמַּה שֶּׁפֵּרֵשׁ בַּעַל הַטּוּרִים. וְכֵן ״צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי״, יוֹ״ד קְטַנָּה, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁעָבְרוּ עַל עֶשֶׂר דִּבְּרוֹת גָּרְמוּ תַּשּׁוּת כֹּחַ כְּלַפֵּי מַעְלָה כִּבְיָכוֹל. וּבְמִלַּת ״יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים״ פֵּרֵשׁ בַּעַל הַטּוּרִים, ״גְּבֻלֹת״ חָסֵר וָא״ו, לוֹמַר שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת יַצֵּב לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. פֵּרוּשׁ לְפֵרוּשׁוֹ, כִּי וָי״ו הַנֶּעְלָם מִמֶּנּוּ גַּם כֵּן ו׳ כְּשֶׁתִּכְתֹּב וָ״ו, כָּכָה הַמַּזָּלוֹת שִׁשָּׁה מְשָׁרְתִים בַּיּוֹם הַנִּגְלֶה וְשִׁשָּׁה מְשָׁרְתִים בַּלַּיְלָה הַנִּסְתֶּרֶת, וּלְפִי שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל (שבת קנו.) עַל כֵּן ״גְּבֻלֹת״ חָסֵר וָא״ו, לוֹמַר שֶׁאֵין לָהֶם מֶמְשָׁלָה עַל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כִּי אִם עַל הָעַמִּים. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים״.

יַרְכִּיבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי וְגוֹ׳. אֵין זֶה נִמְשָׁךְ עִם הָאָמוּר לְמַעְלָה, אֶלָּא הַתְחָלַת עִנְיָן וְנִמְשָׁךְ לְמַטָּה, וּגְזֵרַת הַדְּבָרִים הוּא ״וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן״ וְגוֹ׳.