דְּבָרִים ל״ב · י׳

יִמְצָאֵ֙הוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִדְבָּ֔ר וּבְתֹ֖הוּ יְלֵ֣ל יְשִׁמֹ֑ן יְסֹבְבֶ֙נְהוּ֙ יְב֣וֹנְנֵ֔הוּ יִצְּרֶ֖נְהוּ כְּאִישׁ֥וֹן עֵינֽוֹ׃

במילים פשוטות

ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון, יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו. רש״י מבאר שאותם מצא ה׳ נאמנים בארץ המדבר, שקיבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו, מה שלא עשו ישמעאל ועשיו. אבן עזרא מבאר ״ימצאהו״ שבמדבר נכנס הכבוד עמם, ושהיו כאיש תועה במדבר, ״ילל״ מקום יללת חיות, ״יסובבנהו״ בעננים, ״יבוננהו״ בתורה, ״יצרנהו כאישון עינו״ ששמרם בזהירות רבה. הפסוק מתאר את חסד ה׳ שליווה את ישראל במדבר, השגיח עליהם והגן עליהם כאדם השומר על בבת עינו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ימצאהו בארץ מדבר. אוֹתָם מָצָא לוֹ נֶאֱמָנִים בְּאֶרֶץ הַמִּדְבָּר, שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם תּוֹרָתוֹ וּמַלְכוּתוֹ וְעֻלּוֹ, מַה שֶּׁלֹּא עָשׂוּ יִשְׁמָעֵאל וְעֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל"ג) "וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן":

ובתהו ילל ישמן. אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה, מְקוֹם יִלְלַת תַּנִּינִים וּבְנוֹת יַעֲנָה, אַף שָׁם נִמְשְׁכוּ אַחַר הָאֱמוּנָה, וְלֹא אָמְרוּ לְמֹשֶׁה הֵיאַךְ נֵצֵא לַמִּדְבָּרוֹת מְקוֹם צִיָּה וְשִׁמָּמוֹן? כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ב'), "לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר":

יסבבנהו. שָׁם סִבְּבָם וְהִקִּיפָם בַּעֲנָנִים וְסִבְּבָם בִּדְגָלִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת וְסִבְּבָן בְּתַחְתִּית הָהָר שֶׁכָּפָהוּ עֲלֵיהֶם כְּגִיגִית (עי' ספרי):

יבוננהו. שָׁם בְּתוֹרָה וּבִינָה:

יצרנהו. מִנָּחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וּמִן הָאֻמּוֹת:

כאישון עינו. הוּא הַשָּׁחֹר שֶׁבָּעַיִן שֶׁהַמָּאוֹר יוֹצֵא הֵימֶנּוּ. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם יִמְצָאֵהוּ - "יַסְפִּיקֵהוּ כָּל צָרְכּוֹ בַמִּדְבָּר", כְּמוֹ (במדבר י"א) "מָצָא לָהֶם", (יהושע י"ז) "לֹא יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר":

יסבבנהו. "אַשְׁרִינוּן סְחוֹר סְחוֹר לִשְׁכִנְתֵּיהּ", אֹהֶל מוֹעֵד בָּאֶמְצָע וְאַרְבָּעָה דְגָלִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

סַפִּיק צָרְכֵּיהוֹן בְּאַרְעָא מַדְבְּרָא וּבֵית צַחֲוָנָא אֲתַר דִי לֵית מַיָא אַשְׁרִנוּן סְחוֹר סְחוֹר לִשְׁכִנְתֵּהּ אַלֵפִנוּן פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא נְטָרִנוּן כְּבָבַת עֵינֵיהוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ימצאהו בארץ מדבר. פי' אביך קנך:

וטעם ימצאהו. כי במדבר נכנם הכבוד עמם. ועוד כי היו במדבר כאיש תועה במדבר לא עבר בו איש כי כן כתוב ובמדבר תוהו:

ילל. מקום יללת חיות כתנים ובנות יענה שישום השומע מקולם:

יסובבנהו. על העננים:

יבוננהו. התורה:

יצרנהו. מן האויבים:

כאישון עינו. כבר פירשתי אישון:

וטעם עינו. כלשון בני אדם והטעם שישמרם מכל אויב ואורב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ימצאהו - כמו: ומצא להם. הקדוש ברוך הוא נמצא להם. הקב"ה היה סיפוק שלהם.

יסובבנהו - במלאכיו ששמרום. כדכתיב: [חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. וכן ייסד הפייטן]: לנו מלאכיך סביב יחנה. והמפרשו בהיקף עננים אינו, כי לפי הפשט אין הענן אלא לעמוד ענן לפניהם, כדכתיב: וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך. ועוד, כי יצרנהו - כפלו של יסובבנהו.

כאישון עינו - יצרנהו הקב"ה לישראל כמו האישון ששומר את העין. הוא הבשר שנכפף על העין שקורין פלפיירא. ולפי שמכסה את העין ומחשיך אותו נקרא אישון וכמוהו: שמרני כאישון בת עין. כנוגע כבבת עינו - הוא שקורין פרונילא שרואין בה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וְגוֹ׳. פָּסוּק זֶה יֵשׁ לְפָרְשׁוֹ בְּשִׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר מְקוֹם תֹּהוּ הָלְכוּ אַחֲרָיו יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה ב ב): ״לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר״ וְגוֹ׳, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י. אַךְ שֶׁכְּפִי מַשְׁמָעוּת הַפָּרָשָׁה שֶׁבָּא לְהוֹכִיחָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא כז): ״כִּי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה״ וְגוֹ׳, נוּכַל לוֹמַר שֶׁבִּגְנוּתָן הוּא מְדַבֵּר, כִּי יָדוּעַ שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הָיוּ רָעִים וְחַטָּאִים לַה׳ מְאֹד, כִּדְאִיתָא בִּיחֶזְקֵאל (כ ה-ז): ״וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ׳ וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וְגוֹ׳ וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ״ וְגוֹ׳. וְסָמַךְ זֶה לְתוֹכָחוֹת שֶׁל מַעְלָה וְאָמַר שֶׁעַל כָּל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר חָלַקְתִּי לָכֶם בְּיֶתֶר שְׂאֵת עַל כָּל הָעַמִּים, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִדְבַּקְתֶּם בִּי, וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתְכֶם בְּכוּר הַבַּרְזֶל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא הָיוּ הַיִּסּוּרִים הָהֵם מַחֲזִירִים אֶתְכֶם לְמוּטָב, עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם (תהלים עח ל). אַךְ כַּאֲשֶׁר הוֹצִיאָם אֶל הַמִּדְבָּר מְקוֹם תֹּהוּ יְלֵל יְשִׁימֹן לֹא זֶרַע וּתְאֵנָה, לֹא לֶחֶם לֶאֱכֹל, לֹא מַיִם לִשְׁתּוֹת, אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְשָׁבוּ אֶל ה׳. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר״, לֹא קֹדֶם לָכֵן, אַף עַל פִּי שֶׁסָּבְלוּ יִסּוּרִין בְּמִצְרַיִם לֹא מָצָא ה׳ אֶת לְבָבָם שָׁלֵם עִמּוֹ, כִּי אִם בַּמִּדְבָּר לְגֹדֶל לַחַץ רָעָב וְצָמָא, אָז מָצָא ה׳ אֶת לְבָבָם שָׁלֵם עִמּוֹ, אָז ״יְסֹבְבֶנְהוּ״ בְּעַנְנֵי כְּבוֹדוֹ, ״יְבוֹנְנֵהוּ״ דֵּעָה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל בִּנְתִינַת הַתּוֹרָה, וְ״יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ״, לֹא עֵינֵי בָּשָׂר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְהָרַמְבַּ״ן פֵּרֵשׁ שֶׁקָּאֵי עַל הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁהָאִישׁ יִנְצֹר אֶת אִישׁוֹן עֵינוֹ.

וְעַל צַד הָרֶמֶז יִרְמֹז אֶל הַתּוֹרָה, שֶׁהָיְתָה כְּתוּבָה בְּאֵשׁ שְׁחוֹרָה עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה, כְּעֵין זֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁחוֹר וְלָבָן כָּךְ הַתּוֹרָה יֵשׁ בָּהּ נִגְלֶה כְּמַרְאֵה לָבָן וְנִסְתָּר כְּמַרְאֵה שְׁחוֹרָה. עַל כֵּן ״יִצְּרֶנְהוּ״ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ שֶׁהֵם נוֹצְרִים הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְאִישׁוֹן עַיִן, כִּי שְׁתֵּי שְׁמִירוֹת אֵלּוּ תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה.

כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף. הֲרֵי הַנֶּשֶׁר לְמַעְלָה וְהַגּוֹזָלִים לְמַטָּה, וְאַחַר כָּךְ ״יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ״, הֲרֵי הַגּוֹזָלוֹת לְמַעְלָה מִן הַנֶּשֶׁר, מַסְכִּים לְדַעַת הַמִּדְרָשׁ (שהש״ר ג כא) שֶׁהֵבִיא הָרַמְבַּ״ן פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה (כד א) שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ בַּת וְאָחוֹת וְאֵם וְכוּ׳, כִּי כְּפִי הַנִּרְאֶה אֵין זֶה כְּסֵדֶר הַמַּדְרֵגוֹת. וְנִרְאֶה שֶׁמִּתְּחִלָּה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בַּת, ״שִׁמְעִי בַת״ וְגוֹ׳ (תהלים מה יא), כִּי כְּמוֹ שֶׁהָאֵם מוֹשֶׁלֶת עַל הַבַּת כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל. וְאַחַר כָּךְ קְרָאָם ״אֲחוֹתִי״, כִּי כָל אָח וְאָחוֹת שָׁוִין, כָּךְ הַצַּדִּיקִים דּוֹמִים כְּאִלּוּ נַעֲשׂוּ שֻׁתָּפִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כוּ׳. וְאַחַר כָּךְ קְרָאָם ״אֵם״, כְּמוֹ שֶׁהָאֵם מוֹשֶׁלֶת עַל הַבַּת כָּךְ צַדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת ה׳, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מו״ק טז:): אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי מוֹשֵׁל בִּי, הַצַּדִּיק וְכוּ׳. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ כָּל זֶה בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ (יט ד) בְּפָסוּק ״וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים״ וְגוֹ׳. וְאִי קַשְׁיָא לָךְ, הֲרֵי שָׁם מְבֹאָר פָּסוּק ״וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים״ בִּזְמַן שֶׁהוּא קוֹרֵא אוֹתָם ״בַּת״, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק, וְכָאן בְּעַל כָּרְחֲךָ תְּפָרֵשׁ ״יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ״, לוֹמַר שֶׁצַּדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת ה׳. תְּשׁוּבָה לַדָּבָר, כִּי שָׁם הִזְכִּיר הַכְּנָפַיִם אֲבָל לֹא עַל גּוּפוֹ, וְכָאן הִזְכִּיר בִּמְקוֹם הַכְּנָפַיִם ״אֶבְרָתוֹ״. וּמָצָאתִי בְּהַדְיָא כָּתוּב בְּדִבְרֵי הַמְחַבְּרִים, שֶׁאֶבְרָה הַיְינוּ הַנּוֹצָה שֶׁעַל גּוּפוֹ מַמָּשׁ, וְזוֹ בֶּאֱמֶת הוֹרָאָה עַל שֶׁהִשְׁלִיט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַצַּדִּיק עָלָיו, שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ גּוֹזֵר גְּזֵרָה וְהַצַּדִּיק מְבַטְּלָהּ, וּשְׁנֵי קְצָווֹת אֵלּוּ נִזְכְּרוּ כָּאן וְהִשְׁמִיט הַמְמֻצַּעַת שֶׁבֵּין שְׁתֵּי קְצָווֹת אֵלּוּ.

וְאִם תִּרְצֶה לְפָרֵשׁ ״יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ״, הַיְינוּ אֵלָיו וְלֹא עָלָיו, נִרְמְזוּ כָּאן כָּל שָׁלֹשׁ מַדְרֵגוֹת כְּסִדְרָם, כִּי מִתְּחִלָּה ״עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף״, הֲרֵי הַגּוֹזָלוֹת לְמַטָּה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, זֶהוּ כְּשֶׁקְּרָאָם ״בַּת״. וְאַחַר כָּךְ ״יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ״ אֵלָיו, דּוֹמֶה לוֹ, זֶהוּ שֶׁקְּרָאָם ״אֲחוֹתִי״. וְאַחַר כָּךְ ״יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ״, הַגּוֹזָלוֹת לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל, זֶהוּ כְּשֶׁקְּרָאָם ״אֵם״, כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּזְכְּרוּ שְׁלֹשָׁה מַדְרֵגוֹת אֵלּוּ בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ, עַיֵּן שָׁם כָּל הָעִנְיָן וְתִמְצָאֶנּוּ בֵּאֵר הֵיטֵב.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ וְגוֹ׳. נִרְאֶה כִּי יְכַוֵּן הַכָּתוּב עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ט:) לֹא יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עַד שֶׁעֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים וְכוּ׳, וְאָמְרוּ עוֹד (ליקוטי תורה וירא) שֶׁאִם הָיוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַכְּבִין בְּמִצְרַיִם הָיוּ נִטְמָעִים שָׁם לָעַד לְעוֹלָם כִּי הָיוּ נִכְנָסִים בַּחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה, לָזֶה אָמַר יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ שֶׁהִיא מִדְבָּר, פֵּרוּשׁ חֲרֵבָה וְאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וְלָזֶה לֹא אָמַר יִמְצָאֵהוּ בַּמִּדְבָּר אֶלָּא בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, וְהָבֵן:

וְאָמַר עוֹד, שֶׁמִּלְּבַד שֶׁהָאֶרֶץ מִדְבָּר מִבְּלִי נִיצוֹץ קְדֻשָּׁה, אֶלָּא שֶׁהוּא תֹּהוּ יְלֵל יְשִׁימוֹן, פֵּרוּשׁ מְלֵאָה טִנּוּפֶת וְטֻמְאָה. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר (חלק א טז.) כִּי תֹּהוּ הוּא בְּחִינַת קְלִפָּה אַחַת, וּכְמוֹ כֵן יְלֵל יְשִׁימוֹן שֶׁהֵם בְּחִינַת הָרַע, שֶׁהַמָּקוֹם מְשֻׁלָּל מֵהַטּוֹב וּמֻכְלָל מֵהָרַע. וְלָזֶה ה׳ סִבְּבוֹ, פֵּרוּשׁ, לְשׁוֹן שְׁמִירָה, וְאָמַר לְשׁוֹן עָתִיד לוֹמַר שֶׁאוֹתָהּ שְׁמִירָה שֶׁעָשָׂה לוֹ לֹא נֶעְדְרָה וְעוֹדֶנָּה תִּהְיֶה תָּמִיד. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁהוֹצִיאָם מִמְּקוֹם הָרַע הַהוּא שֶׁלֹּא נִטְמְעוּ שָׁם, עוֹד שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם עַצְמוֹ כְּשֶׁהָיָה מֵבִיא ה׳ הַמַּכּוֹת עַל מִצְרַיִם הָיָה שׁוֹמֵר אוֹתָם, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמות ט:ו) ״וּמִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, ״בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן״ וְגוֹ׳ (שמות ט:כו), ״וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר״ וְגוֹ׳ (שמות י:כג), ״וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית״ וְגוֹ׳ (שמות יב:כג), וְהוּא אָמְרוֹ ״יְסוֹבְבֶנְהוּ״.

וְאָמְרוֹ יְבוֹנְנֵהוּ - פֵּרוּשׁ, עַל יְדֵי שֶׁנָּתַן לָהֶם תּוֹרָה שֶׁהִיא מְקוֹר הַבִּינָה, שֶׁבָּזֶה ״יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ״, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי ב:יא) ״תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה״. וְאָמְרוֹ ״כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ״ - כְּמַאֲמַר הַנָּבִיא (זכריה ב:יב) ״כִּי הַנּוֹגֵעַ בָּכֶם כְּנוֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ״. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה, כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין הָעַיִן סוֹבֶלֶת נְגִיעַת אֶצְבַּע הָאָדָם בָּהּ, וְהַטַּעַם לְצַד כִּי גּוּף הָאֶצְבַּע עָכוּר וְהָעַיִן זַכָּה, וְאֵין הָרוּחָנִי סוֹבֵל הַגַּשְׁמִי. וְהוּא סוֹד מַאֲמַר הָרַשְׁבִּ״י (זוהר ח״ב ריא:) שֶׁאָמַר: וַי לָהּ לְנִשְׁמְתָא דְּסָבְלָא אֶשָּׁא נוּכְרָאָה, פֵּרוּשׁ, הָאֵשׁ שֶׁבּוֹ נִכְנֶסֶת לְהַעֲנִישָׁהּ הִיא אֵשׁ נָכְרִיָּה בְּעֵרֶךְ אֵשׁ הַנְּשָׁמָה, וְלָזֶה תִּמְצָא שָׁם שֶׁנֶּפֶשׁ הַצַּדִּיק תִּטְבּוֹל בָּאֵשׁ הַנִּקְרָא נְהַר דִּינוּר, פֵּרוּשׁ, בְּעוֹד שֶׁלֹּא נִתְרַחֵק הָאֵשׁ וְלֹא נִגְשַׁם, שֶׁבָּזֶה לֹא יִצְטַעֲרוּ. וְהָבֵן סוֹדָן שֶׁל דְּבָרִים:

וְהוּא אָמְרוֹ כָּאן ״כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ״, כִּי הֵם רוּחָנִיִּים וְכָל חוּץ מֵהֶם גַּשְׁמִי, וְלָזֶה יָרֵעוּ וְיַשְׁחִיתוּ בָּהֶם אֲפִלּוּ נְגִיעַת הֶעָכוּר, כְּמוֹ שֶׁיָּרֵעַ נְגִיעַת יָד בְּאִישׁוֹן עַיִן. וְזֶה הָיָה אַחַר שֶׁהִנְחִילָם הַתּוֹרָה, וְלָזֶה קָדַם לוֹמַר ״יְבוֹנְנֵהוּ״ וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ״, וְהוּא טַעַם מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, וְהָבֵן:

עוֹד יִרְצֶה אָמְרוֹ ״יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ״ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת נד:, שְׁלֹשָׁה צְרִיכִין שְׁמִירָה, וְאֶחָד מֵהֶם הוּא תַּלְמִיד חָכָם, וְהַטַּעַם לְפִי שֶׁהַמַּזִּיקִין מִתְקַנְּאִים מִמַּעֲלַת בֶּן תּוֹרָה וּמִתְגָּרִים בּוֹ. לָזֶה אָמַר ״יְבוֹנְנֵהוּ״, פֵּרוּשׁ יִתֵּן לוֹ הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת תְּבוּנָה (משלי ב:יא), לָזֶה חָל עָלָיו לְשָׁמְרוֹ כְּאָמְרוֹ ״יִצְּרֶנְהוּ״ וְגוֹ׳:

מקור: ספריא · נחלת הכלל