דְּבָרִים ל״א · ו׳

לא ירפך. לֹא יִתֵּן לְךָ רִפְיוֹן לִהְיוֹת נֶעֱזָב מִמֶּנּוּ:

תְּקִיפוּ וְאַלִימוּ לָא תִדְחֲלוּן וְלָא תִתָּבְרוּן מִקֳדָמֵיהוֹן אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ הוּא דִמְדַבַּר קֳדָמָךְ לָא יִשְׁבְּקִנָךְ וְלָא יַרְטֵשִׁנָךְ

חזקו ואמצו. אחר שתדעו שה' הולך עמכם בכל מקום שתלכו להלחם:

כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ. מָצִינוּ לְשׁוֹן הֲלִיכָה בְּפָרָשָׁה זוֹ בִּשְׁלֹשָׁה פָּנִים, כִּי אֵצֶל יִשְׂרָאֵל כְּתִיב: ״כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ״, מַשְׁמָע מַחֲזִיק בְּיָדְךָ, מַדְרִיכְךָ בְּדֶרֶךְ תֵּלֵךְ, אֲבָל בִּיהוֹשֻׁעַ כְּתִיב: ״וַה׳ הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ״, וּבְמֹשֶׁה כְּתִיב סְתָם: ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה״, בְּלֹא סַעַד כְּלָל, כִּי זֶה דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּנֹחַ שֶׁהָיָה מִקְּטַנֵּי אֱמוּנָה: ״אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ״ (בראשית ו ט), שֶׁהָיָה צָרִיךְ סַעַד לְתָמְכוֹ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל כְּתִיב אֶצְלָם: ״כִּי ה׳ אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ״, כִּי הָיוּ צְרִיכִין סַעַד לְתָמְכָם בְּיִרְאַת ה׳. אֲבָל יְהוֹשֻׁעַ נֶאֱמַר בּוֹ: ״וַה׳ הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ״, וְהוּא אַחֲרָיו, כִּי לֹא הָיָה צָרִיךְ כָּל כָּךְ סַעַד לְתָמְכוֹ כְּמוֹ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם לֹא הִגִּיעַ לְמַדְרֵגַת הָאָבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (טו מח): ״הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבוֹתַי לְפָנָיו״, מַשְׁמָע שֶׁהַשְּׁכִינָה הָיְתָה אַחֲרֵיהֶם. וּלְמַדְרֵגָה זוֹ הִגִּיעַ מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה״, מַשְׁמָע הָלַךְ לְבַדּוֹ בְּלֹא סַעַד כְּלָל, כִּי הַהוֹלֵךְ אַחֲרֵי ה׳ יֵשׁ לוֹ קְצָת סַעַד אֲבָל לֹא כְּמִי שֶׁהוֹלֵךְ עִם ה׳. וּמִטַּעַם זֶה אָמְרוּ (ב״ב עה.): פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה, כְּמוֹ הַחַמָּה שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אוֹר מִגַּלְגַּל אַחֵר כָּךְ מֹשֶׁה הֵאִיר בְּצִדְקוֹ מֵאֵלָיו, וִיהוֹשֻׁעַ כַּלְּבָנָה שֶׁצְּרִיכָה סַעַד מִן אוֹר הַחַמָּה. אֲבָל יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ לַכּוֹכָבִים, כִּי אוֹרָם זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם עַד שֶׁצְּרִיכִין סַעַד גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. וְחַכְמֵי הַתְּכוּנָה אָמְרוּ שֶׁמַּה שֶּׁיְּסַבְּבוּ הַכּוֹכָבִים בְּשִׁבְעִים שָׁנִים יְסַבְּבוּ הַחַמָּה וְהַלְּבָנָה בְּיוֹם אֶחָד, כָּךְ הַשְּׁלֵמִים כְּמֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ קוֹנִים עוֹלָמָם בְּיוֹם אֶחָד, לִקְנוֹת מִן הַשְּׁלֵמוּת בְּיוֹם אֶחָד מַה שֶּׁלֹּא יָכוֹל אָדָם בֵּינוֹנִי לִקְנוֹת כִּי אִם בְּשִׁבְעִים שָׁנָה, זְמַן בֵּינוֹנִי אֲשֶׁר קָצַב ה׳ לְכָל אָדָם לִקְנוֹת בּוֹ שְׁלֵמוּתוֹ, וְלִפְעָמִים גַּם שֵׂיבָה זָרְקָה בּוֹ וְהוּא לֹא יָדָע.