וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֗ה בְּאׇזְנֵי֙ כׇּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־דִּבְרֵ֥י הַשִּׁירָ֖ה הַזֹּ֑את עַ֖ד תֻּמָּֽם׃ {פ}

וידבר משה באוזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם. לפי הפשט, פסוק זה משמש פתיחה לשירת ״האזינו״ שבפרק הבא, ומציין שמשה השמיע אותה באוזני כל העם עד סופה. חזקוני מבאר ש״את דברי השירה הזאת״ מכוון לפרשת ״האזינו״, לפי שמזכיר בה שה׳ סיפק את צורכי ישראל במדבר ובארץ ישראל, ואיך חטאו וגלו ועתידים להיגאל. מסירת השירה בפני כל הקהל, ולא רק בפני הזקנים, מבטיחה שהעדות תישמע באוזני העם כולו ותישאר חקוקה בזיכרונו.