הַאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַאֲדַבֵּ֑רָה וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי־פִֽי׃

האזינו השמים. שֶׁאֲנִי מַתְרֶה בָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל וְתִהְיוּ עֵדִים בַּדָּבָר, שֶׁכָּךְ אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁאַתֶּם תִּהְיוּ עֵדִים, וְכֵן ותשמע הארץ. וְלָמָּה הֵעִיד בָּהֶם שָׁמַיִם וָאָרֶץ? אָמַר מֹשֶׁה: אֲנִי בָּשָׂר וָדָם, לְמָחָר אֲנִי מֵת, אִם יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל לֹא קִבַּלְנוּ עָלֵינוּ הַבְּרִית, מִי בָא וּמַכְחִישָׁם? לְפִיכָךְ הֵעִיד בָּהֶם שָׁמַיִם וָאָרֶץ - עֵדִים שֶׁהֵן קַיָּמִים לְעוֹלָם. וְעוֹד, שֶׁאִם יִזְכּוּ יָבֹאוּ הָעֵדִים וְיִתְּנוּ שְׂכָרָם, הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם, וְאִם יִתְחַיְּבוּ תִּהְיֶה בָהֶם יַד הָעֵדִים תְּחִלָּה - "וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ" (דברים י"ז), וְאַחַר כָּךְ "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה" (שם י"א) עַל יְדֵי הָאֻמּוֹת:

אַצִיתוּ שְׁמַיָא וֶאֱמַלֵל וְתִשְׁמַע אַרְעָא מֵימְרֵי פֻמִי

האזינו. כבר פירשתי בספרי כי מלת האזינו מגזרת אזן כאילו אמר הטו אזן:

וכבר הודעתיך שהגאון אמר כי טעם השמים. המלאכים וטעם הארץ. אנשי הארץ. או עדות הגשם היורד מן השמים והארץ תתן יבולה והנכון בעיני כי העיקר בעבור היותם עומדים לעולם וכן שמעו הרים גם אבן יהושע ושם כתוב כי היא שמעה וכבר רמזתי לך על נשמת האדם שהיא אמצעות בין הגבוהי' לשפלי' והיא תדמה הכל על צורת היכלה. ואף כי להבין גם היושבת בהיכל. על כן תגביה השפלי' ותשפיל הגבוהים:

האזינו השמים על דרך הפשט צדקו דברי ר"א כי הכתובים יתנו עדיהם בכל הדברים שהם קיימים ועומדים וכן שמעו הרים את ריב ה' (מיכה ו ב) וגם אבן יהושע כי שם כתיב (יהושע כד כז) כי היא שמעה ועל דרך האמת הם השמים והארץ הראשונים הנזכרים בבראשית כי הם יבואו בברית עם ישראל על כן אמר שיאזינו השמים וישמעו התנאים ואיך יעשה בהם:

האזינו השמים - להפרע מישראל אם יחטאו, כדכתיב: ועצר את השמים וגו'.

האזינו השמים לשון אוזן פירוש הטו אזניכם. ואדסליק מיניה קאי ואעידה בם את השמים ואת הארץ אמר לעדים שישמעו דבר העדות.

האזינו השמים שהרי לפניכם נתתי לכם את התורה שנאמר כי מן השמים דברתי עמכם.

ותשמע הארץ שעליה עמדו כשאמרו נעשה ונשמע.

האזינו על שם שהם מרובים כמ״‎ש רבותינו ז״‎ל שהם שבעה אמר להם לשון רבים.

ותשמע הארץ והארץ היא יחידה אמר בה לשון יחיד.

האזינו השמים, ותשמע הארץ עליו נאמר שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה׳‎ דבר. משה רבינו היה באותו פרק רחוק מן השמים ועומד בארץ לפיכך נתן האזנה לשמים שכן מנהג הוא שאומר לאותו העומד רחוק לשון האזנה שיטה אזנו לשמוע ע״‎י שהוא רחוק ונתן שמיעה לארץ שאין לומר לקרוב בלשון האזנה אלא בלשון שמיעה. אבל ישעיה שהיה מדבר בשמו של הקב״‎ה נתן שמיעה לשמים והאזנה לארץ. וי״‎מ למפרע האזנה שייכא במקום שהוא קרוב ושמיעה שהוא מקום רחוק משה שרגילותו היא בשמים אמר האזינו השמים, ותשמע הארץ שהיתה רחוקה ממנו בא ישעיה ואמר סמך לדבר שמעו שמים שהיה רחוק מהם והאזיני ארץ שהיה קרוב לה.

השמים צבא השמים.

והארץ צבא הארץ.

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, לָמָּה הֵעִיד בָּהֶם שָׁמַיִם וָאָרֶץ? שֶׁאִם יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל לֹא קִבַּלְנוּ עָלֵינוּ הַבְּרִית, מִי בָא וּמַכְחִישָׁם? עַל כֵּן הֵעִיד בָּהֶם שָׁמַיִם וָאָרֶץ, עֵדִים שֶׁהֵם קַיָּמִים לְעוֹלָם וָעֶד, שֶׁאִם יִזְכּוּ וְכוּ׳. לַסְּפָרִים דְּגָרְסִינַן שֶׁהֵם קַיָּמִים לְעוֹלָם וָעֶד שֶׁאִם יִזְכּוּ וְכוּ׳, אִם כֵּן הַכֹּל חַד טַעְמָא. אֲבָל לַסְּפָרִים דְּגָרְסִינַן וְעוֹד שֶׁאִם יִזְכּוּ, אִם כֵּן הוּא שְׁנֵי טְעָמִים. וְקָשֶׁה לְטַעַם רִאשׁוֹן, וְכִי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ יֵשׁ לָהֶם פֶּה לְהָעִיד? וְאֵין לוֹמַר שֶׁוַּדַּאי אֵין שָׁם אֹמֶר וּדְבָרִים, זוּלַת מִתּוֹךְ שֶׁיִּתְּנוּ הַשָּׁמַיִם טַל וּמָטָר וְהָאֲדָמָה תִּתֵּן יְבוּלָהּ כְּשֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, וְלֹא יִתְּנוּ כְּשֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ, זֶה מוֹפֵת שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל הַבְּרִית. אִם כֵּן מַהוּ שֶׁאָמַר: וְעוֹד שֶׁאִם יִזְכּוּ כוּ׳? הַיְינוּ הַךְ שֶׁל טַעַם הָרִאשׁוֹן.

וְנִרְאֶה לְיַשֵּׁב גִּרְסָא זוֹ, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פח) יוֹם הַשִּׁשִּׁי, הֵ״א יְתֵרָה, לוֹמַר שֶׁכֻּלָּם תְּלוּיִין וְעוֹמְדִים עַד יוֹם שִׁשִּׁי בְּסִיוָן, אִם יְקַבְּלוּ יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו יַחֲזוֹר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וְאִם כֵּן, מֵאַחַר שֶׁאָנוּ רוֹאִין כַּיּוֹם שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ קַיָּמִים וְלֹא הוּחְזְרוּ לְתֹהוּ וָבֹהוּ, זֶה מוֹפֵת חוֹתֵךְ שֶׁקִּבְּלוּ יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר, עַל כֵּן הֵעִיד בָּהֶם שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּמַהוּ הָעֵדוּת שֶׁיָּעִידוּ? שֶׁהֵם קַיָּמִים לְעוֹלָם, כִּי קִיּוּמָם נוֹתֵן עֵדוּת ה׳ נֶאֱמָנָה שֶׁכְּבָר קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה, דְּאִלְמָלֵא כֵן לֹא הָיוּ קַיָּמִים וְעוֹמְדִים, אֶלָּא הָיוּ חוֹזְרִים כְּבָר לְתֹהוּ וָבֹהוּ.

וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁקִּיּוּם שָׁמַיִם וָאָרֶץ תָּלוּי בַּתּוֹרָה, לְפִי שֶׁהָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים הֵם שְׁנֵי הֲפָכִים, וּצְרִיכִים לְאֶמְצָעִי הַמְצָרְפָם, וְהוּא הָאָדָם הַמֻּרְכָּב מִן חוֹמֶר וְצוּרָה, וְהַרְכָּבָה זוֹ הִיא עַל יְדֵי הַתּוֹרָה. כִּי זוּלַת הַתּוֹרָה הָיָה הָאָדָם נִמְשָׁל לַבְּהֵמָה וְלֹא הָיָה בּוֹ חֵלֶק מִן הָעֶלְיוֹנִים. לְפִיכָךְ הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מֵשִׂים שָׁלוֹם בֵּין פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְשֶׁל מַטָּה, שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִתְנַגְּדִים זֶה לָזֶה, כִּי הָאֶמְצָעִי מְצָרְפָם. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי״, כִּי כָל נִצּוֹק חִבּוּר, וּכְמוֹ הַמָּטָר הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם עַד לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הוּא מְחַבֵּר שָׁמַיִם לָאָרֶץ, כִּי כָל נִצּוֹק דּוֹמֶה לְחִבּוּר, כָּךְ ״לִקְחִי״, דְּהַיְינוּ הַתּוֹרָה הַלְּקוּחָה מִן הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ, הִיא מָקוֹם דְּנָשְׁקֵי אַרְעָא וּרְקִיעַ.

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה. כְּבָר כָּתַבְנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיֵּלֶךְ (לא ז) שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ: ״כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם״, זְקֵנִים שֶׁבַּדּוֹר עִמְּךָ, הַכֹּל לְפִי דַּעְתָּם וַעֲצָתָם, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ: ״כִּי אַתָּה תָּבִיא״, בְּעַל כָּרְחָם כוּ׳. וְלֹא סָתְרֵי אַהֲדָדֵי, כִּי מֹשֶׁה מְדַבֵּר כְּנֶגֶד הַפְּחוּתִים שֶׁקָּרָא בְּשֵׁם ״הָעָם״, הַבּוֹעֲטִים בְּכָל דְּבָרִים הַקָּשִׁים וְאֵינָן מְקַבְּלִים מָרוּת וּמַרְדּוּת. עַל כֵּן צָרִיךְ לְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּנַחַת וְרַכּוּת, לְפִי דַּעְתָּם וַעֲצָתָם. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר כְּנֶגֶד הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם, כִּי כֵן מַשְׁמַע הַלָּשׁוֹן ״כִּי אַתָּה תָבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְלֹא קְרָאָם בְּשֵׁם ״עָם״, לְפִי שֶׁבִּגְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הוּא מְדַבֵּר, הַמְקַבְּלִים מָרוּת וּמַרְדּוּת. לָכֵן אָמַר: ״כִּי אַתָּה תָּבִיא״, בְּעַל כָּרְחָם, וְעִמָּהֶם מְדַבְּרִים כָּל דִּבּוּר הַקָּשֶׁה. וְשָׁם הוֹכַחְנוּ כָּל זֶה בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת, עַיֵּן שָׁם.

לְכָךְ נֶאֱמַר ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם״, הֵם הַגְּבוֹהִים בְּמַעֲלָה כִּגְבֹהַּ שָׁמַיִם מֵעַל הָאָרֶץ, ״וַאֲדַבֵּרָה״, כִּי כָל דִּבּוּר קָשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מב ל): ״דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת״. כִּי הַגְּבוֹהִים בְּמַעֲלָה מְקַבְּלִים מַרְדּוּת דִּבּוּר קָשֶׁה, אֲבָל הַפְּחוּתִים שֶׁנִּמְשְׁלוּ לָאָרֶץ, אָמַר: ״וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי״, כִּי עִמָּהֶם צָרִיךְ אֲנִי לְדַבֵּר אֲמִירָה רַכָּה.

יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי. הֵם הַדְּבָרִים שֶׁלָּקַחְתִּי מִפִּי הַגְּבוּרָה, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִיהוֹשֻׁעַ: ״כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, בְּעַל כָּרְחָם, טוֹל מַקֵּל כוּ׳, וְהֵם הֵם דְּבָרִים קָשִׁים, וּמִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לָקַחְתִּי וְלָמַדְתִּי לְדַבֵּר קָשׁוֹת. אֲבָל לֹא עִם כָּל אָדָם, כִּי הַדְּבָרִים הַקָּשִׁים דּוֹמִים מִכָּל צַד לַמָּטָר הַיּוֹרֵד בִּגְבוּרָה, אֲבָל אֵין הַכֹּל שְׂמֵחִים בּוֹ, כָּךְ דְּבָרִים קָשִׁים אֲשֶׁר לָקַחְתִּי וְלָמַדְתִּי מִפִּי הַגְּבוּרָה לְדַבֵּר בָּהֶם, אֵין הַכֹּל שְׂמֵחִים בָּהֶם, כִּי אַנְשֵׁי הַמַּעֲלָה לְבַד שְׂמֵחִים בָּהֶם אֲבָל לֹא רֹב הַהֲמוֹן עָם. עַל כֵּן צָרִיךְ הַמּוֹכִיחַ לְמַעֵט בָּהֶם מִפְּנֵי כְּבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם, כַּמָּטָר הַיּוֹרֵד טִיף טִיף, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״יַעֲרֹף״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן טִפָּה. אָמְנָם ״תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי״, מַה שֶּׁאָמַרְתִּי מִשֶּׁלִי לִיהוֹשֻׁעַ: ״כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם״, הַכֹּל לְפִי דַּעְתָּם וַעֲצָתָם, כִּי זֶהוּ הַדָּבָר שֶׁהַכֹּל שְׂמֵחִים בּוֹ כְּטַל זֶה שֶׁהַכֹּל שְׂמֵחִים בּוֹ, לְפִיכָךְ אֵין אֲנִי צָרִיךְ לְמַעֵט בְּאוֹתָן הַדְּבָרִים. עַל כֵּן אָמַר: ״תִּזַּל״, הַמּוֹרֶה עַל רִבּוּי נְזִילָה.

וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁהִזְכִּיר אֵצֶל הַמָּטָר ״יַעֲרֹף״, וְאֵצֶל הַטַּל ״תִּזַּל״, וְדֶרֶךְ הָעוֹלָם הוּא בְּהֵפֶךְ, שֶׁהַמָּטָר נוֹזֵל וְהַטַּל מְטַפְטֵף, אֶלָּא לְהוֹרוֹת עַל הָעִנְיָן שֶׁהִזְכַּרְנוּ, שֶׁכָּל זֶה מָשָׁל וְדֶרֶךְ הַנְהָגָתוֹ עִם הַשּׁוֹמְעִים דְּבָרָיו. וּמַה שֶּׁאָמַר ״לִקְחִי״, הַיְנוּ דִּבּוּר קָשֶׁה שֶׁהִזְכִּיר, הַדּוֹמֶה כְּאִלּוּ לְקָחוֹ בִּזְרוֹעַ בְּחֶזְקַת הַיָּד וּמַכְרִיחוֹ לְקַבֵּל דְּבָרָיו. וּמַה שֶּׁאָמַר ״אִמְרָתִי״, הַיְנוּ אֲמִירָה רַכָּה כָּאָמוּר.

כִּשְׂעִירִים עֲלֵי דֶשֶׁא. פֵּרֵשׁ רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי ״שְׂעִירִים״ כְּמוֹ צְעִירִים, וְהוּא הַמָּטָר הַדַּק דּוֹמֶה לַטַּל, וְהוּא יָפֶה ״עֲלֵי דֶּשֶׁא״, שֶׁהוּא כְּלָל לִלְבִישַׁת הָאָרֶץ בִּדְשָׁאִים שֶׁנִּקְרָא דֶּשֶׁא, וְהוּא רֶמֶז לְכָל כְּלַל הַהֲמוֹן עָם אֲשֶׁר עִמָּהֶם הוּא צָרִיךְ לְדַבֵּר בִּדְבָרִים רַכִּים בִּלְתִּי מֻרְגָּשִׁים כְּמָטָר דַּק זֶה שֶׁאֵינוֹ פּוֹעֵל בְּחָזְקָה. ״וְכִרְבִיבִים״, הַיְנוּ הַמָּטָר הָרַב וְהַגַּס הַיּוֹרֶה כְּרָבִיב וּכְחֵץ, הוּא יָפֶה ״עֲלֵי עֵשֶׂב״ כִּי כָל עֵשֶׂב לְעַצְמוֹ נִקְרָא ״עֵשֶׂב״, רֶמֶז לִיחִידֵי סְגֻלֵּי הַדּוֹר שֶׁאֵינָן נִכְנָסִים בְּעִרְבּוּבְיָא עִם כָּל הַהֲמוֹן עָם, וְהֵם חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים בְּקוֹל דְּבָרִים קָשִׁים הַיּוֹרִים כְּרָבִיב וּכְחֵץ.

וְקָרוֹב לְפֵרוּשׁ זֶה כָּתַב מַהֲרִי״א בְּמֶרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה, שֶׁהַשָּׁמַיִם כִּנּוּי לַזְּכָרִים וְהָאָרֶץ כִּנּוּי לַנְּקֵבוֹת, ״כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְגוֹ׳ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ״ (ישעיה נה י), וּכְתִיב בְּמַתַּן תּוֹרָה (שמות יט ג): ״כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב״, אֵלּוּ הַנָּשִׁים, תֹּאמַר לָהֶם אֲמִירָה רַכָּה, ״וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל״, אֵלּוּ הַזְּכָרִים, תַּגִּיד לָהֶם דְּבָרִים קָשִׁים כְּגִידִין. לְכָךְ נֶאֱמַר ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה״, דִּבּוּר קָשֶׁה עִם הַזְּכָרִים, ״וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי״, אֲמִירָה רַכָּה לַנְּקֵבוֹת.

וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ בְּהֵפֶךְ זֶה, כִּי ״הַשָּׁמַיִם״, הַיְינוּ גַּסֵּי הָרוּחַ אֲשֶׁר דַּעְתָּם גַּסָּה עֲלֵיהֶם וְעִמָּהֶם דִּבֵּר קָשׁוֹת. אָמְנָם הַצַּדִּיקִים מַכְנִיעִים עַצְמָם עַד לָאָרֶץ, וְעִמָּהֶם דִּבֵּר רַכּוֹת, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יז י) ״תֵּחַת גְּעָרָה בְּמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה״.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם״, שֶׁיַּעַמְדוּ וְיִשְׁתְּקוּ מִתְּנוּעָתָם, וְאִם תֹּאמְרוּ, כָּל הַזְּמַן הַהוּא בַּמֶּה יִתְקַיֵּם הָעוֹלָם, עַל זֶה אָמַר: ״יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי״, שֶׁיִּתְקַיֵּם הָעוֹלָם בִּזְכוּת הַתּוֹרָה הָעוֹמֶדֶת בִּמְקוֹם מָטָר וְטָל, ״כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה׳ יִחְיֶה הָאָדָם״ (דברים ח ג). וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה אָמַר: ״כִּי שֵׁם ה׳ אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ״, כִּי כְּשֶׁאֶקְרָא בְּשֵׁם ה׳ לִגְזֹר אֵיזֶה דָּבָר כְּנֶגֶד מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּמוֹ ״שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם״ וְגוֹ׳ (יהושע י יב), וּכְמוֹ ״יְהִי טַל עַל הַגִּזָּה וְחֹרֶב עַל הָאָרֶץ״ (שופטים ו לז), וְכַיּוֹצֵא בָהֶם, אָז ״הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ״, וְתִשְׁמְעוּ לְדִבְרֵי הַגּוֹזֵר עֲלֵיכֶם בְּשֵׁם ה׳, כְּדֶרֶךְ שֶׁעֲשִׂיתֶם עַכְשָׁיו בִּגְזֵרַת ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם״, דְּהַיְינוּ הַשְּׁתִיקָה מִתְּנוּעָתָם.

וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם״ לְשׁוֹן צִוּוּי, ״וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ״ אֵינוֹ לְשׁוֹן צִוּוּי, אֶלָּא מַשְׁמָע שֶׁתִּשְׁמַע מֵעַצְמָהּ, נִרְאֶה שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי מֵאַחַר שֶׁלְּכָךְ הֵעִיד בָּהֶם שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁאִם לֹא יִשְׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל אֲזַי הַשָּׁמַיִם לֹא יִתְּנוּ מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן יְבוּלָהּ, עַל כֵּן אָמַר דֶּרֶךְ צִוּוּי לַשָּׁמַיִם, לוֹמַר שֶׁאֲנִי מְצַוֶּה לָכֶם שֶׁאִם לֹא יִשְׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל הַתּוֹרָה אָז לֹא תִּתְּנוּ לָהֶם מָטָר, אֲבָל עַל הָאָרֶץ אֵין אֲנִי צָרִיךְ לְצַוּוֹת, כִּי אִם לֹא יִתְּנוּ הַשָּׁמַיִם מָטָר אֵיךְ תִּתֵּן הָאֲדָמָה יְבוּלָהּ בְּלֹא מָטָר. עַל כֵּן אָמַר: ״וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי״, שֶׁוַּדַּאי תִּשְׁמַע מֵעַצְמָהּ בְּלֹא גְּזֵרָה שֶׁלֹּא תִּתֵּן יְבוּלָהּ, כִּי זֶה נִמְשָׁךְ מִזֶּה.

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וְגוֹ׳. יֵשׁ לְהָעִיר רִאשׁוֹנָה לָמָּה אָמַר ״וַאֲדַבֵּרָה״, וְלֹא אָמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם דְּבָרַי״. ב׳ לָמָּה לֹא כָּלַל אוֹתָם יַחַד וְיֹאמַר ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ״, אוֹ ״שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ״: ג׳ לָמָּה לַשָּׁמַיִם אָמַר לְשׁוֹן הַאֲזָנָה וְלָאָרֶץ אָמַר לְשׁוֹן שְׁמִיעָה: ד׳ לָמָּה לַשָּׁמַיִם אָמַר לְשׁוֹן צִוּוּי ״הַאֲזִינוּ״ לְנוֹכֵחַ, וְלָאָרֶץ אָמַר ״וְתִשְׁמַע״ שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְשִׁמְעִי הָאָרֶץ״: ה׳ לָמָּה לַשָּׁמַיִם אָמַר ״וַאֲדַבֵּרָה״ דִּבּוּר קָשֶׁה וְלָאָרֶץ אָמַר ״אִמְרֵי פִי״ אֲמִירָה רַכָּה: ו׳ לָמָּה דִּקְדֵּק לוֹמַר ״אִמְרֵי פִי״ וְלֹא אָמַר ״אֲמָרַי״:

וְרָאִיתִי לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בספרי) שֶׁאָמְרוּ: מֹשֶׁה שֶׁהָיָה קָרוֹב לַשָּׁמַיִם אָמַר ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם״ וְגוֹ׳, יְשַׁעְיָה שֶׁהָיָה רָחוֹק מִן הַשָּׁמַיִם אָמַר ״שִׁמְעוּ שָׁמַיִם״ (ישעיה א:ב), עַד כָּאן. וְלִדְבְרֵיהֶם נִתְיַשְּׁבוּ קְצָת מֵהַדִּקְדּוּקִים, לֹא כֻּלָּם.

וְחוּץ מִדַּרְכָּם נִרְאֶה לוֹמַר, וְקוֹדֶם נַשְׂכִּיל עַל דְּבַר מַשְׁמָעוּת תֵּיבַת ״הַאֲזִינוּ״, וְהִנֵּה הִיא סוֹבֶלֶת שְׁנֵי דְּרָכִים: אֶחָד, הַטֵּה אֹזֶן, וְהַשֵּׁנִי, תַּאֲזִין אָזְנְךָ. לַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן יַגִּיד שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ רָחוֹק וְצָרִיךְ לְהַטּוֹת אָזְנוֹ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִשְׁמוֹעַ, שֶׁבְּלֹא הַטָּיַת אָזְנוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמוֹעַ. וְלַדֶּרֶךְ הַשֵּׁנִי יַגִּיד שֶׁכָּל כָּךְ אֹזֶן הַשּׁוֹמֵעַ קְרוֹבָה לַמַּשְׁמִיעַ שֶׁלָּזֶה אָמַר הַאֲזֵן. וְדֶרֶךְ זֶה בּוֹ בָּחֲרוּ חֲזַ״ל. וְכֵיוָן שֶׁהַמִּלָּה סוֹבֶלֶת גַּם כֵּן דֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן, וְאֵין הֶכְרֵעַ, אָנוּ נֵלֵךְ בּוֹ, וּבָזֶה יִתְיַשְּׁבוּ כָּל הַדִּקְדּוּקִים עַל נָכוֹן.

וַהֲגַם שֶׁקַּדְמוֹנֵינוּ בָּחֲרוּ דֶּרֶךְ אַחֵר, כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁשִּׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה (במדבר רבה יג,טז), וּבְעִנְיַן הָאַגָּדָה יְכוֹלִים לְפָרֵשׁ הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה הַפֵּרוּשׁ מְנַגֵּד לְדִבְרֵיהֶם כָּל שֶׁאֵין הַנִּגּוּד בִּדְבַר הֲלָכָה, וּמַה גַּם שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לְהַסְבִּיל שְׁנֵי הַדְּרָכִים בַּפָּסוּק כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּסָמוּךְ:

הִנֵּה הַדֶּרֶךְ שֶׁאָנוּ מְיַשְּׁבִים בּוֹ כָּל הַדִּקְדּוּקִים הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, לְפִי שֶׁהַשָּׁמַיִם הֵם עֶלְיוֹנִים כִּפְשַׁט הָעִנְיָן, לָזֶה קָרָא לָהֶם מֹשֶׁה שֶׁיַּטּוּ אָזְנָם, וְאָמַר לָהֶם ״הַאֲזִינוּ״, פֵּרוּשׁ הַטּוּ אָזְנְכֶם לִשְׁמֹעַ דְּבָרַי, וְלָאָרֶץ אָמַר ״וְתִשְׁמַע״, פֵּרוּשׁ מֵעַצְמָהּ בְּלֹא הַטָּיַת אֹזֶן, כִּי לְפָנָיו הִיא עוֹמֶדֶת, וִיכוֹלָה לִשְׁמֹעַ חִתּוּךְ הַמַּאֲמָר הַיּוֹצֵא מִפִּיו, וְהוּא אָמְרוֹ ״אִמְרֵי פִי״, לִהְיוֹתָהּ כָּל כָּךְ קְרוֹבָה אֶצְלוֹ.

וּלְדֶרֶךְ זֶה הִרְוַחְנוּ יִשּׁוּב כָּל הַדִּקְדּוּקִים, כִּי לְפִי שֶׁאֶחָד רָחוֹק וְאֶחָד קָרוֹב, לָזֶה חִלֵּק הַהֶעָרָה לְכָל אֶחָד כְּפִי הָרָאוּי לוֹ. לָרָחוֹק קָרָא שֶׁיַּטֶּה אָזְנוֹ, וְהִתְנָה עַל עַצְמוֹ לִקְרֹא בְּקוֹל גָּדוֹל, וְהוּא אָמְרוֹ ״וַאֲדַבֵּרָה״, וְלַקָּרוֹב כְּפִי הָרָאוּי לוֹ הֱעִירוֹ שֶׁגַּם אֵלָיו יְדַבֵּר, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִקְרִיאָה, כִּי מֵעַצְמוֹ יִשְׁמַע הֲגַם שֶׁלֹּא יִקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל, אֶלָּא בְּחִתּוּךְ אוֹתִיּוֹת מִפִּיו תִּשְׁמַע בּוֹ.

וּלְדֶרֶךְ זֶה יִתְיַשְּׁבוּ דִּבְרֵי יְשַׁעְיָה שֶׁאָמַר (ישעיה א:ב) ״שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אָרֶץ״, שֶׁנָּתַן שְׁמִיעָה לַשָּׁמַיִם הֲגַם שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, וְהַאֲזָנָה לָאָרֶץ הֲגַם שֶׁהִיא קְרוֹבָה. הַטַּעַם הוּא, כְּמוֹ שֶׁגָּמַר אוֹמֶר יְשַׁעְיָה עַצְמוֹ וְאָמַר ״כִּי ה׳ דִּבֵּר״, פֵּרוּשׁ טַעַם שֶׁאָמַר בְּסֵדֶר זֶה לָהֶם כִּי ה׳ דִּבֵּר, וּבְעֵרֶךְ הַמְדַבֵּר שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר הֵם קְרוֹבִים הַשָּׁמַיִם, דִּכְתִיב (תהלים קטו:טז) ״הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה׳״, וּכְתִיב (ישעיה סו:א) ״הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלִי״, וְלָזֶה אָמַר ״שִׁמְעוּ שָׁמַיִם״ מַה שֶׁדִּבֵּר ה׳, כִּי אֵינָם צְרִיכִים הַטָּיַת אֹזֶן, וְ״הַאֲזִינִי אָרֶץ״ לִהְיוֹתָהּ רְחוֹקָה, צְרִיכָה לְהַטָּיַת אָזְנָהּ לִשְׁמוֹעַ.

וְאוּלַי שֶׁתֵּיבַת ״הַאֲזִינוּ״ יֻצְדְּקוּ בָּהּ שְׁנֵי הַדְּרָכִים, עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: בְּעֵרֶךְ בְּחִינַת פֶּה מֹשֶׁה הַמְּחַתֵּךְ הָאוֹתִיּוֹת תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה כִּדְבָרֵינוּ, וּבְעֵרֶךְ נִשְׁמָתוֹ שֶׁהִיא הָרוּחָנִיּוּת תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְהַדְּבָרִים מוֹכִיחִים כֵּן, שֶׁעַל נִשְׁמָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הוּא שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי האזינו א) לְפִי שֶׁהָיָה קָרוֹב לַשָּׁמַיִם, כִּי עַצְמוּתוֹ בָּאָרֶץ יְדַבֵּר, וְאֵין לְהַכְחִישׁ הַמּוּחָשׁ.

עוֹד נִתְכַּוֵּן שֶׁדִּבֵּר עִם שְׁנֵי הַרְכָּבוֹת שֶׁמֵּהֶם בָּנוּי הָאָדָם, אֶחָד חֵלֶק הָרוּחָנִי שֶׁיִּתְיַחֵס בְּשֵׁם הַשָּׁמַיִם, וְאֶחָד חֵלֶק הַגּוּפָנִי שֶׁיִּתְיַחֵס בְּשֵׁם הָאָרֶץ, וּכְדֶרֶךְ שֶׁרָמְזוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צא:) בַּפָּסוּק ״יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל״ וְגוֹ׳ (תהלים נ:ד).

וּכְשֶׁדִּבֵּר לָרוּחָנִיּוּת שֶׁבָּאָדָם קָרָא אֵלָיו וְאָמַר ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם״, פֵּרוּשׁ, חֶלְקֵי הַשָּׁמַיִם שֶׁלֶּהֱיוֹתָם טְמוּנִים בַּנִּסְתָּר, לָזֶה קְרָאָם לְהַאֲזִין, וְאָמַר כְּנֶגְדּוֹ דִּבּוּר קָשֶׁה, כִּי הַנֶּפֶשׁ תִּסְבּוֹל מָרוּת בְּעִנְיְנֵי הַבּוֹרֵא, כִּי תַּכִּיר חִיּוּבָהּ.

וּכְנֶגֶד הַגּוּף שֶׁהוּא בְּנִגְלֶה, אָמַר ״וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ״, פֵּרוּשׁ, חֶלְקֵי הָאָרֶץ, ״אִמְרֵי פִי״, כִּי הַגּוּף לֶהֱיוֹת טִבְעוֹ רָחוֹק מֵהַמֻּשְׂכָּלוֹת צָרִיךְ אֲמִירָה רַכָּה לִשְׁמֹעַ.

עוֹד נִתְכַּוֵּן לְדַבֵּר עִם הַדְרָגוֹת הַנִּמְצָאִים בְּיִשְׂרָאֵל: אֶחָד הֵם גְּדוֹלֵיהֶם וְרָאשֵׁיהֶם, ב׳ הֵמָּה הֲמוֹן הָעָם שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם בָּעָם. וְכִנָּה לַגְּדוֹלִים בְּשֵׁם שָׁמַיִם שֶׁהֵם בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה, וְהִקְדִּימָם וְדִבֵּר לָהֶם בְּצִוּוּי ״הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ״, פֵּרוּשׁ מֵעַצְמָם יִשְׁמְעוּ הֶהָמוֹן הַנִּמְשָׁלִים לָאָרֶץ, כְּשֶׁיִּרְאוּ גְּדוֹלֵיהֶם הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ נָכוֹן, וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר חלק ב לו.) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אִי רֵישָׁא דְּעַמָּא אִתְתַּקַּן כּוֹלָּא אִתְתַּקַּן.

עוֹד יִרְמֹז: אִם יַאֲזִינוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה אָז יִהְיוּ נִקְרָאִים שָׁמַיִם, וְהוּא אָמְרוֹ ״הַאֲזִינוּ״ - בָּזֶה אַתֶּם נֶחְשָׁבִים שָׁמַיִם, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים פב:ו) ״אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם״, וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְנוּ בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית, שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים גַּם הַחֹמֶר מְהַפְּכִים אוֹתוֹ וְעוֹשִׂים אוֹתוֹ צוּרָה, וְעַל יְדֵי מַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים מְהַפְּכִים הַצּוּרָה לְחֹמֶר.

וּכְבָר אָמַרְנוּ כִּי הַצּוּרָה תִּתְיַחֵס בְּשֵׁם שָׁמַיִם, וְהַחוֹמֶר יִתְיַחֵס בְּשֵׁם אֶרֶץ. וְאָמְרוֹ ״וַאֲדַבֵּרָה״, פֵּרוּשׁ, לֹא בִּשְׁעַת הַטּוֹבָה לְבַד תַּאֲזִינוּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁיְּדַבֵּר קָשׁוֹת בְּתוֹכָחוֹת עַל עָוֹן צְרִיכִין לְהַאֲזִין.

וְאָמְרוֹ וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ אַחַר פְּרֵדַת הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף וְתִשָּׁאֵר בְּחִינַת הָאָרֶץ לְבַדָּהּ, אַף עַל פִּי כֵן תִּשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי. פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (זהר חדש בראשית בפסוק ״ויאמר אלהים יהי מארת״) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״צְאֶינָה וּרְאֶינָה״ וְגוֹ׳, עֲתִידָה בַּת קוֹל לְאִתְּעָרָא בְּכָל צִיּוּנָא וְצִיּוּנָא בְּבָתֵּי קִבְרֵי וְאוֹמֶרֶת ״צְאֶינָה וּרְאֶינָה״, פּוּקוּ מִתְּחוֹת בְּלֵיאוּתָא דְּעַפְרָא וְאִתְּעָרוּ מִשְּׁנַתְכוֹן בְּנוֹת צִיּוֹן, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ״מָה הַצִּיּוּן הַלָּז״ (מלכים ב כג:יז), עַד כָּאן. הוּא הַמַּאֲמָר שֶׁמַּבְטִיחַ ה׳ לַצַּדִּיקִים שֶׁיִּשְׁמַע גּוּפָם אַחַר שֶׁיִּהְיֶה בָּאָרֶץ, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי״. וּמִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה לָמֵד שֶׁמִּי שֶׁלֹּא יַאֲזִין דְּבַר ה׳ לֹא יִשְׁמַע גּוּפוֹ הַשּׁוֹכֵן בָּאָרֶץ אֶת קוֹל הַכָּרוֹז הַהוּא וְלֹא יִהְיֶה עֲפָרוֹ נִנְעָר.