וַיִּכְתֹּ֥ב מֹשֶׁ֛ה אֶת־הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֖את בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַֽיְלַמְּדָ֖הּ אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

ויכתוב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל. אבן עזרא מבאר ש״ביום ההוא״ מלמד שלא איחר משה את הדבר אלא כתב ולימד מיד. הוא מוסיף שייתכן שזה היה יום מותו, לאחר מכתב דברי התורה, שכן את השירה כתב משה יחד עמה. הכתיבה המיידית והלימוד המיידי מדגישים את חשיבות השירה כעדות שיש להנחילה לעם ללא דיחוי. משה ממלא את הציווי האלוהי בשלמות ובזריזות, כדרכו לאורך כל חייו כמנהיג נאמן.