אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וְיֶעְדֵי יְיָ אֱלָהָךְ יָת טַפְשׁוּת לִבָּךְ וְיָת טַּפְשׁוּת לִבָּא דִבְנָיךְ לְמִרְחַם יָת יְיָ אֱלָהָךְ בְּכָל לִבָּךְ וּבְכָל נַפְשָׁךְ בְּדִיל חַיָיךְ
וּמָ֨ל יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֶת־לְבָבְךָ֖ וְאֶת־לְבַ֣ב זַרְעֶ֑ךָ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֥ וּבְכׇל־נַפְשְׁךָ֖ לְמַ֥עַן חַיֶּֽיךָ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
וְיֶעְדֵי יְיָ אֱלָהָךְ יָת טַפְשׁוּת לִבָּךְ וְיָת טַּפְשׁוּת לִבָּא דִבְנָיךְ לְמִרְחַם יָת יְיָ אֱלָהָךְ בְּכָל לִבָּךְ וּבְכָל נַפְשָׁךְ בְּדִיל חַיָיךְ
ומל ה' אלהיך. כי לו נתכנו העלילות הראשונות. ואחר שאמר תשוב לשמוע בקולו הוא יעזרך וימול לבבך ולבב זרעך לא כמילת הבשר שאתה חייב למול אותו:
וּמָל ה׳ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ׳. יֵשׁ לְהָעִיר, אַחַר שֶׁאָמַר לְמַעְלָה ״וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹלוֹ״, מַה מָקוֹם לוֹמַר עוֹד ״וּמָל ה׳״? עוֹד רוֹאַנִי שֶׁאוֹמֵר עוֹד אַחַר כָּךְ ״וְאַתָּה תָשׁוּב״ וְגוֹ׳, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁמַּה שֶׁקָּדַם עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לִתְשׁוּבָה, וְזֶה אֵינוֹ, כִּי אַחַר שֶׁמָּל לִבּוֹ לְאַהֲבָה אֶת ה׳ בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ, אֵין לְךָ תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ.
אָכֵן לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת כִּי תָבֹא (דברים כח:טו) בֵּין בְּעִנְיַן הַבְּרָכוֹת בֵּין בְּעִנְיַן הַקְּלָלוֹת, שֶׁיֵּשׁ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים כְּלָלִיּוֹת בְּמִצְווֹת ה׳: אַחַת הִיא עֵסֶק הַתּוֹרָה, שֵׁנִית שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, שְׁלִישִׁית קִיּוּם מִצְווֹת עֲשֵׂה:
לָזֶה כְּשֶׁבָּא לוֹמַר תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה סִדֵּר שְׁלָשְׁתָּם, כְּנֶגֶד תְּשׁוּבַת תַּלְמוּד תּוֹרָה, אָמַר תְּשׁוּבָה רִאשׁוֹנָה ״וְשַׁבְתָּ עַד ה׳״, וְגָמַר אוֹמֶר ״וְשָׁמַעְתָּ בְקוֹלוֹ״ שֶׁהוּא תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְלֹא הִזְכִּיר עִמּוֹ דָּבָר אַחֵר, וְזוֹ הִיא הַתְחָלַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁצָּרִיךְ הַשָּׁב עֲשׂוֹת, וְאָמַר כְּנֶגְדָּהּ ״וְשָׁב ה׳ אֶת שְׁבוּתְךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ״ וְגוֹ׳, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר חלק ג עב.) שֶׁבִּזְכוּת עֵסֶק הַתּוֹרָה יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין. גַּם אָמַר ״עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, ״וַיֹּאמֶר ה׳ עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי״ (ירמיה ט:יא-יב), לָזֶה כְּשֶׁיָּשׁוּבוּ לְתַלְמוּד תּוֹרָה יְקַבְּצֵם ה׳ וִיבִיאֵם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ וְגוֹ׳:
וּכְנֶגֶד שְׁמִירַת מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה אָמַר ״וּמָל ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ״ וְגוֹ׳, וְיָדוּעַ כִּי עָרְלַת הַלֵּב הוּא עֲשׂוֹת רֶשַׁע וְאַהֲבַת הָרֶשַׁע, שֶׁלִּבּוֹ שֶׁל אָדָם מְחַמַּדְתּוֹ, וּכְנֶגְדּוֹ אָמַר ״וּמָל״ וְגוֹ׳ ״לְאַהֲבָה אֶת ה׳״, פֵּרוּשׁ, שֶׁתַּלְבִּישׁ הָאַהֲבָה אֲשֶׁר תִּכֵּן בְּךָ הַתּוֹכֵן בְּרִיאָתְךָ בִּנְעִימוּת יְדִידוּת חִבַּת אֱלֹהֶיךָ, וְיִחֵד שָׂכָר לָזֶה שֶׁיַּהֲפֹךְ ה׳ כָּל הַצָּרוֹת מֵעָלֵינוּ עַל שׂוֹנְאֵינוּ, כְּאָמְרוֹ ״וְנָתַן״ וְגוֹ׳ ״עַל אוֹיְבֶיךָ״ וְגוֹ׳:
וּכְנֶגֶד קִיּוּם מִצְוֹת עֲשֵׂה, אָמַר ״וְאַתָּה תָשׁוּב וְגוֹ׳ וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו״, הֲרֵי זֶה מִצְוֹת עֲשֵׂה, וְיִחֵד לָהֶם שְׂכַר הַקְרָבַת הַתּוֹעֶלֶת כְּאָמְרוֹ ״וְהוֹתִירְךָ״ וְגוֹ׳ וְיָשׁוּב לָשׂוּשׂ וְגוֹ׳: