וֶהֱבִיאֲךָ֞ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֶל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־יָרְשׁ֥וּ אֲבֹתֶ֖יךָ וִֽירִשְׁתָּ֑הּ וְהֵיטִֽבְךָ֥ וְהִרְבְּךָ֖ מֵאֲבֹתֶֽיךָ׃

״והביאך ה׳ אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבֹתיך וירשתה, והיטבך והרבך מאבֹתיך״. הפסוק דל בפירושים, ואונקלוס מתרגמו כפשוטו: ה׳ יביא את ישראל אל הארץ שירשו אבותיהם, ייטיב להם וירבה אותם יותר מאבותיהם. הפסוק ממשיך את הבטחת הגאולה: לא רק קיבוץ הגלויות, אלא שיבה אל ארץ האבות וירושתה מחדש, עם הטבה וריבוי העולים אף על מצב האבות. הגאולה אינה רק חזרה למצב הקודם, אלא שיפור עליו: ה׳ ייטיב וירבה את ישראל יותר מכפי שהיו בימי האבות. ההבטחה מציירת עתיד מזהיר שבו העם שב לארצו, מתיישב בה בירושה, ופורח ומתרבה מעל למה שהיה אי פעם. זו נחמה שלמה לאחר הגלות והחורבן.