דְּבָרִים ל׳ · י״א

לא נפלאת הוא ממך. לֹא מְכֻסָּה הִיא מִמְּךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ז) "כִּי יִפָּלֵא" - אֲרֵי יִתְכַּסֵּי, (איכה א') "וַתֵּרֶד פְּלָאִים" - וַתֵּרֶד בְּמַטְמוֹנִיּוֹת, מְכֻסָּה, חֲבוּשָׁה בְּטָמוּן:

אֲרֵי תַּפְקֶדְתָּא הָדָא דִי אֲנָא מְפַקְדָךְ יוֹמָא דֵין לָא מַפְרְשָׁא הִיא מִנָךְ וְלָא רְחִיקָא הִיא

נפלאת. נסתרת או דבר פלא שתלאה לעשותו:

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת וְגוֹ׳ לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ. וְאַחַר כָּךְ לֹא אָמַר ״מִמְּךָ״ וְאָמַר סְתָם: ״וְלֹא רְחוֹקָה הִיא״. הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי לְפָרֵשׁ פָּרָשָׁה זוֹ בִּשְׁנֵי דְּרָכִים, הֵן עַל סְתָם מִצְוֹת הַתּוֹרָה, הֵן עַל הַתְּשׁוּבָה אֲשֶׁר הִזְכִּיר לְמַעְלָה.

דֶּרֶךְ א׳, עַל כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה. שֶׁיֵּשׁ בְּכָל מִצְוָה שְׁנֵי בְּחִינוֹת: הָאַחַת הִיא הָעֲשִׂיָּה עַצְמָהּ, לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּפֹעַל, הַשְּׁנִיָּה הִיא כַּוָּנַת הַמִּצְוָה, לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר הֶעֱלִים ה׳ מִן הָאֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כה יד): ״סוֹד ה׳ לִירֵאָיו״ וְגוֹ׳, וּכְתִיב (שם קמז כ): ״לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם״, כִּי הֶעֱלִים ה׳ מִן הָאֻמּוֹת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וּמְסָרָם לְיִשְׂרָאֵל. עַל כֵּן אָמַר: ״לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ״, כִּי אִם יַעֲלֶה עַל לְבָבְךָ לוֹמַר: אֵיךְ אֶעֱשֶׂה הַמִּצְוָה בְּלֹא כַּוָּנָה כַּחֲמוֹר נוֹשֵׂא סְפָרִים, עַל זֶה אָמַר, אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא ״לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ״, כִּי אִם נִפְלָאִים מַעֲשֵׂה ה׳ מִן הָאֻמּוֹת, אֲבָל לֹא מִמְּךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם קלט יד): ״נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד״, כִּי הַלֻּחוֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְנִפְלָאִים בֶּאֱמֶת מִן הָאֻמּוֹת, אֲבָל נַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד, כִּי שָׁמַעְתָּ תְּפִלָּתִי, ״אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ״ (שם קיט יט), הַנֶּאֱמָר עַל סוֹדוֹת הַתּוֹרָה. וְעַל הָעֲשִׂיָּה בְּפֹעַל אָמַר: ״וְלֹא רְחוֹקָה הִיא״, לֹא מִמְּךָ לְבַד אֶלָּא מִן כָּל הָאֻמּוֹת אֵינָן רְחוֹקִים, כִּי לֹא צִוָּה ה׳ לְךָ לְהָבִיא מִמֶּרְחָק אֵיזוֹ מִצְוָה, כִּי בַּקָּרְבָּנוֹת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויק״ר כז ו) שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא הִטְרַחְתִּי עָלֶיךָ לְהָבִיא קָרְבָּן מִן הַמִּינִים שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתְךָ, כִּי אִם מִן בָּקָר וְצֹאן שֶׁבִּרְשׁוּתְךָ כוּ׳, וּמֵהֶם תַּקִּישׁ אֶל כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁלֹּא צִוָּה לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא מִמֶּרְחָק אֵיזוֹ דָּבָר לְמִצְוָה כִּי אִם בִּדְבָרִים הַמְּצוּיִין אֶצְלְךָ.

וְחָזַר וּפֵרַשׁ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, כִּי מַה שֶּׁאָמַרְתִּי ״לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ״, זֶהוּ הַחָכְמָה הַנְּתוּנָה מִן הַשָּׁמַיִם, כִּי ה׳ יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה (משלי ב ו). וּכְדֵי שֶׁלֹּא תֹּאמַר שֶׁמַּעֲשֵׂה הַמִּצְווֹת בְּפוֹעַל נָתַן ה׳ לָאָרֶץ אֲבָל לֹא הַחָכְמָה, כִּי עֲדַיִן הִיא בַּשָּׁמַיִם, עַל זֶה אָמַר: ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא״ וְגוֹ׳, כִּי גַּם הַמַּעֲשֶׂה, גַּם הָעִיּוּן וְדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל, אֶת הַכֹּל נָתַן ה׳ לָאָרֶץ. וּמַה שֶּׁאָמַרְתִּי ״וְלֹא רְחוֹקָה הִיא״, עַל זֶה אָמַר: ״וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא״, כִּי לֹא צִוִּיתִי לְךָ לְהָבִיא דָּבָר מֵעֵבֶר לַיָּם לְמִצְוָה. ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ״, ״בִּלְבָבְךָ״ הוּא מְקוֹם הָעִיּוּן וְהַחָכְמָה, וּ״בְפִיךָ״ מְקוֹם הָעֲשִׂיָּה, כִּי אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁלֹּא תָּבֹא לְיָדְךָ אֵיזוֹ מִצְוָה יֵשׁ לְאֵל יָדְךָ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּפִיךָ, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות קי.): כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת עוֹלָה כְּאִלּוּ הִקְרִיבָהּ כוּ׳, וְזֶה הֶקֵּשׁ עַל כָּל שְׁאָר הַמִּצְווֹת שֶׁהָעוֹסֵק בָּהֶם כְּאִלּוּ עֲשָׂאָם, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ״, כִּי יָכוֹל אַתָּה לְשַׁלֵּם פָּרִים בִּשְׂפָתֶיךָ וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ עָשִׂיתָ אוֹתָם, וְכֵן אֲפִלּוּ חָשַׁב בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת אֵיזוֹ מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ, מַעֲלֶה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ (ברכות ו.), זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ״.

דֶּרֶךְ שֵׁנִי הוּא, שֶׁמַּאֲמָר ״כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת״ מְדַבֵּר בַּתְּשׁוּבָה שֶׁהִזְכִּיר בַּפָּרָשָׁה שֶׁל מַעְלָה, וְעָלֶיהָ אָמַר: ״לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ״, כִּי אֵין לְךָ הִתְנַצְּלוּת לוֹמַר כִּי לֹא יָדַעְתָּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבַת הַחוֹטְאִים, כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ עִנְיַן הַתְּשׁוּבָה יוֹתֵר מִן כָּל הָאֻמּוֹת, כִּי יִשְׂרָאֵל וְהַתְּשׁוּבָה קָדְמוּ לָעוֹלָם (פסחים נד), וְאִם כֵּן כְּשֶׁבָּרָא ה׳ הַתְּשׁוּבָה שָׁם הָיִיתָ גַּם אָתָּה. וְאִם הָאֻמּוֹת צְרִיכִין זֵרוּז עַל הַתְּשׁוּבָה כְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, הִנֵּה אַתָּה אֵינְךָ צָרִיךְ זֵרוּז עָלֶיהָ, כִּי סוֹד הַתְּשׁוּבָה גָּלוּי לְךָ מֵאָז וּמִקֶּדֶם וְ״לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ״, כִּי ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ״, לוֹמַר שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ ה׳ מִיָּדֵינוּ רְמוֹס חֲצֵרָיו אִישׁ חוֹטֵא וְרַב מֶרִי, וּמִי יַעֲלֶה הַשָּׁמַיְמָה לִשְׁאֹל אֶת פִּי ה׳ אִם יְקַבֵּל אוֹתָנוּ אֵלָיו בִּתְשׁוּבָה, כִּי סוֹד זֶה כְּבָר גָּלוּי לְךָ. אוֹ קָאֵי עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְמַעְלָה ״וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, וְאִם תֹּאמַר, אִם עֲוֹנוֹתַי הִטּוּ אֵלֶּה שֶׁנִּסְתַּלְּקָה הַשְּׁכִינָה מִתַּחְתּוֹנִים וְעָלְתָה לָהּ לַמָּרוֹם, אִם כֵּן אֲנִי אָשׁוּב אֵלָיו וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי, כִּי אֲנִי גָּרַמְתִּי הָרִחוּק זֶה, וְאֵיךְ אָשׁוּב עַד ה׳, הֲרֵי אֶצְטָרֵךְ לַעֲלוֹת הַשָּׁמַיְמָה וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וְאִם כֵּן פְּלִיאָה דַּעַת בְּעֵינַי אָנָה אֵלֵךְ לְרוּחוֹ יִתְבָּרַךְ. עַל זֶה אָמַר: ״לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ״, אֲפִלּוּ מִמְּךָ לֹא נִפְלָא עִנְיַן הַתְּשׁוּבָה עַד ה׳, וְאֵין אַתָּה צָרִיךְ לַעֲלוֹת לַשָּׁמַיִם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם כַּאֲשֶׁר אַתָּה הֲכִינוֹת אֶת לִבְּךָ לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אָז הוּא יִתְבָּרַךְ יַחֲזֹר וְיָשׁוּב אֵלֶיךָ לְהוֹרִיד שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵלֶיךָ.

וְלֹא רְחוֹקָה הִיא. לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו:): הֵיכֵי דָמֵי בַּעַל תְּשׁוּבָה, כְּגוֹן שֶׁבָּא אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ וּפֵרַשׁ מִמֶּנָּה, מַחְוֵי רַב יְהוּדָה: בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם וּבְאוֹתָהּ אִשָּׁה. וְאִם כֵּן מִי שֶׁחָטָא בְּאִשָּׁה מֵעֵבֶר לַיָּם, שֶׁמָּא תֹּאמַר שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁיַּעֲבֹר אָרְחוֹת יַמִּים לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁחָטָא בּוֹ, שַׁעַר שֶׁעָבַר בּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה יִמָּנַע מִן הַתְּשׁוּבָה. עַל זֶה אָמַר שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, ״כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר בְּפִיךָ״ - הַוִּדּוּי, ״וּבִלְבָבְךָ״ - הַחֲרָטָה, וְאָז דַּי לְךָ בָּזֶה, כִּי פִּיךָ וְלִבְּךָ מְקוֹם הַחֵטְא, כִּי לֵב הוּתַל הִטָּה אוֹתְךָ, וְהוּא מְקוֹם הַתִּקּוּן בַּתְּשׁוּבָה, דְּהַיְנוּ נַמֵּי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, כִּי לֹא אָמַר בְּאוֹתָהּ אִשָּׁה אֶלָּא לְרַוְחָא דְּמִלְּתָא, אֲבָל אֵין עִקַּר הַתְּשׁוּבָה תָּלוּי בָּזֶה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר עַל הַתְּשׁוּבָה, כִּי מִצַּד רוֹמְמוּת הָאֵל יִתְבָּרַךְ הַתְּשׁוּבָה נִפְלֵאת מְאֹד הַפְלֵא וָפֶלֶא, כִּי כָּל בַּעַל הַמְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ לֹא יָשׁוּב לְקַחְתָּהּ אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה, וְאֵיךְ יְקָרֵב מֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא אֵלָיו אֲנָשִׁים הַחוֹטְאִים בְּנַפְשׁוֹתָם אֲשֶׁר סָרוּ מֵאַחֲרָיו וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכָר, אֲבָל ״מִמְּךָ״, דְּהַיְנוּ מִצִּדְּךָ, ״לֹא נִפְלֵאת״, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קג יד): ״זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ״, כִּי מִצַּד הַחֹמֶר, אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא (קהלת ז כ), עַל כֵּן מִן הָרָאוּי שֶׁיְּקַבֵּל תְּשׁוּבָתְךָ. וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה אָמַר: ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא״, כִּי אֵינָהּ מְצוּיָה בִּצְבָא מָרוֹם הָרוּחָנִיִּים, כִּי אִם בְּךָ אָדָם מֵעָפָר יוּלָּד, עַל כֵּן מִצִּדְּךָ הַתְּשׁוּבָה דָּבָר רָאוּי וּמִתְקַבֵּל בַּדֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

כִּי הַמִּצְוָה וְגוֹ׳ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ ״הַיּוֹם״. עוֹד אָמְרוֹ ״לֹא נִפְלֵאת וְגוֹ׳ וְלֹא רְחוֹקָה״, הֲלֹא בִּכְלַל הַהַפְלָאָה הִיא הַהַרְחָקָה. עוֹד אָמְרוֹ ״וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם״ וְגוֹ׳, בִּשְׁלָמָא אָמְרוֹ ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא״ דָּבָר נִמְנָע מֵהַשָּׂגָה, כִּי מִי יַעֲלֶה הַשָּׁמַיְמָה, אֲבָל מֵעֵבֶר לַיָּם הֲלֹא אֳנִיּוֹת יַעַבְרוּ וְיִקָּחוּהָ, הֲגַם שֶׁתִּהְיֶה בְּאִיֵּי הַיָּם הָרְחוֹקִים מְאֹד.

וְאוּלַי שֶׁיְּכַוֵּן הַכָּתוּב לִשְׁנֵי פְּרָטֵי הַמְּנִיעָה: אֶחָד מִצַּד הַשָּׂגַת יְדִיעַת הַתּוֹרָה עַצְמָהּ, וּשְׁנִיָּה מִצַּד קִיּוּם מִצְוֹתֶיהָ. כְּנֶגֶד מְנִיעַת יְדִיעַת הַתּוֹרָה אָמַר ״לֹא נִפְלֵאת הִיא״ וְגוֹ׳, וְחָזַר וּפֵרֵשׁ מַה הִיא הַהַפְלָאָה וְאָמַר ״לֹא בַשָּׁמַיִם״ וְגוֹ׳, כְּנֶגֶד הֶעְדֵּר הַשָּׂגָתָהּ אָמַר ״לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא״ וְגוֹ׳ כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בַּתְּחִלָּה, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה עָלָה בַשָּׁמַיִם וּלְקָחָהּ לָנוּ, וְהִנֵּה הִיא לְפָנֵינוּ.

וּכְנֶגֶד מְנִיעַת הַשָּׂגַת קִיּוּם מִצְוֹתֶיהָ אָמַר ״וְלֹא רְחֹקָה״, וְחָזַר וּפֵרֵשׁ מַה הוּא הָרִחוּק, וְאָמַר ״וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא לֵאמֹר״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, כְּמוֹ שֶׁאֵרַע לְמֹשֶׁה שֶׁהֲגַם שֶׁעָלָה שָׁמַיִם וְהוֹרִיד הַתּוֹרָה, נִמְנְעוּ מִמֶּנּוּ הַשָּׂגַת קִיּוּם מִצְוֹתֶיהָ הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, שֶׁהֵם כַּמָּה וְכַמָּה כִּמְעַט רוּבֵּי תּוֹרָה, מַה שֶׁאֵין כֵּן הֵם שֶׁהִשִּׂיגוּ לַעֲבֹר הַיָּם לָבֹא אֶל הָאָרֶץ לְקַיֵּם מִצְוֹתֶיהָ.

וַהֲגַם שֶׁאָמַר ״מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ״, כָּלַל יַחַד מְנִיעַת הַשָּׂגָתָהּ עִם מְנִיעַת קִיּוּם מִצְוֹתֶיהָ, וּלְעוֹלָם עִקַּר הַדָּבָר שֶׁנִּתְכַּוֵּן אֵלָיו בְּ״מֵעֵבֶר לַיָּם״ הוּא עַל מְנִיעַת קִיּוּם מִצְוֹתֶיהָ.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״הַיּוֹם״, פֵּרוּשׁ, בִּזְמַן שֶׁהָיוּ סְמוּכִים לִכָּנֵס בָּאָרֶץ שֶׁאָז הָיָה קָרוֹב אֲלֵיהֶם הַדָּבָר לַעֲשׂוֹת, וְקָרָא לַיַּרְדֵּן יָם לְפִי שֶׁנִּשְׁפָּךְ לְתוֹךְ יָם הַמֶּלַח, כָּאָמוּר בִּיהוֹשֻׁעַ (יהושע ג:טז): ״וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּמּוּ נִכְרָתוּ״.