אֲדֹנָי אֱלֹהִים. אָמְרוֹ אֲדֹנָי, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמַר עֵלִי (שמואל א ג:יח) ״אֲדֹנָי הוּא הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה״, פֵּרוּשׁ, שֶׁהֶפְסֵד הָעֶבֶד וְהַצְלָחָתוֹ הִיא נוֹגַעַת לַאֲדוֹנוֹ, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן - הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה וַדַּאי. וְהוּא אָמְרוֹ ״אֲדֹנָי״, פֵּרוּשׁ, הַצְלָחָתִי וְטוֹבָתִי לְךָ הוּא.
וְאָמְרוֹ הוי״ה בְּנִקּוּד אֱלֹהִים, רַשִׁ״י זַ״ל פֵּרֵשׁ וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״אֲדֹנָי אֱלֹהִים״ - רַחוּם בַּדִּין, עַד כָּאן. וְרָאִיתִי לָרַמְבַּ״ן שֶׁכָּתַב עַל דְּבָרָיו וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְלֹא הִשְׁגִּיחַ הָרַב כִּי הַשֵּׁם הָרִאשׁוֹן כָּתוּב בְּאָלֶ״ף דָּלֶ״ת וְהַשֵּׁנִי כָּתוּב בְּיוֹ״ד הֵ״א וְכוּ׳, עַד כָּאן. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן רַשִׁ״י עַל שֵׁם אַדְנוּת אֶלָּא עַל שֵׁם הֲוָיָה, שֶׁהוּא כָּתוּב הוי״ה וְנָקוּד בְּנִקּוּד אֱלֹהִים, וְכָךְ הֵם דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ (ספרי), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: הוי״ה רַחֲמִים, אֱלֹהִים דִּין, עַד כָּאן. פֵּרוּשׁ, הַכְּתִיבָה שֶׁהִיא הוי״ה - רַחֲמִים, הַקְּרִיאָה שֶׁהִיא אֱלֹהִים - דִּין, וּבָזֶה אֵין כָּאן הַשָּׂגָה.
וְטַעַם שֶׁאָמַר שֵׁם זֶה שֶׁבּוֹ רַחֲמִים וְדִין, לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּאָמְרוֹ ״לֵאמֹר״ שֶׁנִּתְכַּוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ לוֹמַר גַּם עַל יִשְׂרָאֵל, לָזֶה אָמַר דִּין וְרַחֲמִים. דִּין - לְמַה שֶׁנּוֹגֵעַ אֶל בִּטּוּל גְּזֵרַת מֹשֶׁה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא): מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבִּקֵּשׁ לִשָּׂא אִשָּׁה, שָׁלַח שְׁלוּחִין לִרְאוֹתָהּ, הָלְכוּ וְכוּ׳, בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ ״אֵין כְּעוּרָה מִמֶּנָּה״. שָׁמַע הַשּׁוֹשְׁבִין, אָמַר לוֹ: ״מָרִי, אֵין נָאָה מִמֶּנָּה בָּעוֹלָם״. בָּא לִשָּׂא אוֹתָהּ, אָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָה לִשְׁלוּחֵי הַמֶּלֶךְ: ״נִשְׁבָּע אֲנִי שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם נִכְנָס כֵּיוָן שֶׁבִּזִּיתֶם אוֹתָהּ״. בָּא שׁוֹשְׁבִין לִכָּנֵס, אָמַר לוֹ: ״אַף אַתָּה לֹא תִכָּנֵס״. אָמַר לוֹ הַשּׁוֹשְׁבִין: ״אֲנִי לֹא רְאִיתִיהָ, וְאַף עַל פִּי כֵן אָמַרְתִּי לַמֶּלֶךְ אֵין נָאָה הֵימֶנָּה״ וְכוּ׳. כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה׳ וְכוּ׳, עַד כָּאן. הֲרֵי כִּי בְּטַעֲנָה חֲזָקָה בָּא לוֹמַר שֶׁשּׁוּרַת הַדִּין נוֹתֶנֶת כִּי עָלֹה יַעֲלֶה אֶל הָאָרֶץ, וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּזִכְרוֹן שֵׁם אֱלֹהִים. וְרָמַז בִּכְתִיבָה שֵׁם הָרַחֲמִים לְמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְבִטּוּל הַגְּזֵרָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּתֵבַת ״לֵאמֹר״, וְנִתְחַכֵּם לְהַזְכִּיר שֵׁם הַדִּין לְפִי שֶׁבַּנִּגְלֶה לֹא הִתְפַּלֵּל אֶלָּא עַל עַצְמוֹ, וְרָמַז שֵׁם הָרַחֲמִים בַּנִּסְתָּר לְפִי שֶׁתְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל הָיְתָה בַּנִּסְתָּר אֶצְלוֹ בְּכֹחַ אַחַר שֶׁיִּהְיֶה נַעֲנֶה בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ.
עוֹד אֶפְשָׁר, כִּי לְצַד שֶׁבָּא בְּטַעֲנָה לִזְכּוֹת כְּפִי הַדִּין, הֻכְרַח לְשַׁתֵּף מִדַּת הָרַחֲמִים, כִּי מִי זֶה יִצְטַדֵּק לִפְנֵי מֶלֶךְ עוֹלָם בְּטוֹעֵן וְנִטְעָן, וּכְתִיב (תהלים קמג:ב) ״כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָּל חָי״, לָזֶה מִתֵּק הַדִּין בְּמִדַּת הָרַחֲמִים.
אַתָּה הַחִלּוֹתָ וְגוֹ׳. תֵּיבַת ״הַחִלּוֹתָ״ פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵי בִּשְׁלֹשָׁה דְּרָכִים: לְשׁוֹן הַתְחָלָה, וּלְשׁוֹן תְּפִלָּה עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (מלאכי א:ט) ״חַלּוּ נָא פְנֵי אֵל״, וּלְשׁוֹן הַתָּרָה. וְזֶה לְשׁוֹן סִפְרֵי: ״אַתָּה הַחִלּוֹתָ״ - אַתָּה הִתַּרְתָּ נִדְרִי בְּשָׁעָה שֶׁאָמַרְתָּ לִי (שמות ג:י) ״הוֹצֵא אֶת עַמִּי״ וְגוֹ׳, וְאָמַרְתִּי לְךָ כְּבָר נִשְׁבַּעְתִּי לְיִתְרוֹ וְגוֹ׳. דָּבָר אַחֵר - אַתָּה פָּתַחְתָּ לִי פֶּתַח לְהִתְפַּלֵּל, שֶׁאָמַרְתָּ לִי ״הֶרֶף מִמֶּנִּי״ וְגוֹמֵר, וְכִי תָפוּס הָיִיתִי בְּךָ וְכוּ׳. וּכְפִי זֶה מְפָרֵשׁ ״הַחִלּוֹתָ״ לְשׁוֹן תְּפִלָּה. דָּבָר אַחֵר - הִתְחַלְתָּ פֶּתַח בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַסְתִּי לְנַחֲלוֹת בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, עַד כָּאן. קָשֶׁה, בִּשְׁלָמָא טַעֲנַת ״הִתְחַלְתָּ״ וְגַם טַעֲנַת ״אַתָּה פָּתַחְתָּ לִי לְהִתְפַּלֵּל״ הֵם דִּבְרֵי טַעַם לַתְּפִלָּה, אֲבָל טַעֲנַת פֶּתַח הַהַתָּרָה מַה רְאָיָה מֵבִיא מִמַּה שֶׁהִתִּיר לוֹ שְׁבוּעָתוֹ לְיִתְרוֹ? שַׁאנֵי שְׁבוּעַת יִתְרוֹ שֶׁהָיָה לָהּ פֶּתַח וְיֶשְׁנָהּ בְּהַתָּרָה, וְהַפֶּתַח הוּא שֶׁבָּא אֵלָיו דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּתוֹ, וְאֵין לְךָ פֶּתַח גָּדוֹל מִזֶּה. מַה שֶׁאֵין כֵּן שְׁבוּעָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין צוֹדֵק בָּהּ פֶּתַח, שֶׁכָּל הַפְּתָחִים גָּלוּי וְצָפוּי לְפָנָיו וְהוּא מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית.
וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב רַמְבָּ״ם בְּפֶרֶק ו׳ מֵהִלְכוֹת שְׁבוּעוֹת, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מִי שֶׁנִּשְׁבַּע וְלֹא נִחָם וּבָא לְקַיֵּם שְׁבוּעָתוֹ, אִם רָאוּ בֵּית דִּין שֶׁהֶתֵּר שְׁבוּעָה זוֹ מִקִּיּוּם מִצְוָה אוֹ שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וְכוּ׳, בֵּית דִּין נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים עִמּוֹ עַד שֶׁיִּתְנַחֵם וְכוּ׳ וּמַתִּירִים לוֹ, עַד כָּאן. וּמַשְׁמַע שֶׁהֲגַם שֶׁאֵין פֶּתַח זוֹ אֶצְלוֹ פֶּתַח, אַף עַל פִּי כֵן מִתְחַכְּמִין עָלָיו לְהִתְחָרֵט. וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן מֹשֶׁה בְּטַעֲנָתוֹ לִפְנֵי ה׳: אַתָּה הַחִלּוֹתָ, שֶׁהוּא הִתִּיר לוֹ שְׁבוּעָתוֹ כְּשֶׁנִּשְׁבַּע לְיִתְרוֹ, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה חָפֵץ לְהַתִּיר. וְהָרְאָיָה - שֶׁשִּׁבְעַת יָמִים ה׳ אָמַר לוֹ (שמות ג:י) ״לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה״, וְהוּא לֹא הָיָה רוֹצֶה מֵאֵיזֶה טַעַם שֶׁיִּהְיֶה, וְנָשָׂא וְנָתַן ה׳ עִמּוֹ עַד שֶׁנִּתְרַצָּה לִדְבַר מִצְוָה וְהָלַךְ וְהִתִּיר נִדְרוֹ. וּכְמוֹ כֵן יַתִּיר ה׳ שְׁבוּעַת גְּזֵרַת מֹשֶׁה, וַהֲגַם שֶׁאֵין כָּאן פֶּתַח, יֵשׁ כָּאן דְּבַר מִצְוָה לְהַרְאוֹתוֹ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, כְּאָמְרוֹ ״אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה״ וְגוֹ׳.
וְאִם תֹּאמַר: מַה דִּמְיוֹן דִּין שֶׁכָּתַב רַמְבַּ״ם לִשְׁאֵלַת מֹשֶׁה, כִּי דִּין רַמְבַּ״ם הַמַּתִּיר הוּא הַמְּקַיֵּם הַמִּצְוָה וְלָזֶה מַתִּירִין לוֹ, אֲבָל מַה שֶׁלְּפָנֵינוּ ה׳ נִשְׁבַּע וּבְהַתָּרָתוֹ מֹשֶׁה הוּא שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוַת הֲלִיכַת הָאָרֶץ. לָזֶה דִּקְדֵּק מֹשֶׁה בִּדְבָרָיו וְאָמַר אֶת עַבְדְּךָ, וְיָדוּעַ כִּי מַה שֶׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ.
