דְּבָרִים ג׳ · כ״ג

ואתחנן. אֵין חִנּוּן בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לְשׁוֹן מַתְּנַת חִנָּם - אַעַ"פִּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לַצַּדִּיקִים לִתְלוֹת בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים אֵין מְבַקְּשִׁים מֵאֵת הַמָּקוֹם אֶלָּא מַתְּנַת חִנָּם, (לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן אָמַר לוֹ בִּלְשׁוֹן וָאֶתְחַנַּן); דָּ"אַ זֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁנִּקְרֵאת תְּפִלָּה, כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי:

בעת ההוא. לְאַחַר שֶׁכָּבַשְׁתִּי אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג דִּמִּיתִי שֶׁמָּא הֻתַּר הַנֶּדֶר:

לאמר. זֶה אֶחָד מִגּ' מְקוֹמוֹת שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם אֵינִי מַנִּיחֲךָ עַד שֶׁתּוֹדִיעֵנִי אִם תַּעֲשֶׂה שְׁאֵלָתִי אִם לָאו (ספרי):

וְצַלֵיתִי קֳדָם יְיָ בְּעִדָנָא הַהִיא לְמֵימָר

ואתחנן. הטעם וכבר התחננתי כי כאשר הזכיר יהושע ואמר צויתיו בעבור כי אינני עובר עמכם כי התחננתי לשם לעבור עמכם בעבור כי לגדולת השם אין חקר וחדשים לבקרים רבה אמונתך:

ואתחנן ואתמלא תחנונים וכן בהתחננו אלינו בהתמלאו תחנונים אלינו ולפירוש רש״‎י שפרשו לשון חנם נראה שהנו״‎ן אחרונה במקום מ״‎ם.

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה׳ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לַצַּדִּיקִים לִתְלוֹת בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים, מִכָּל מָקוֹם אֵינָן מְבַקְשִׁים כִּי אִם מַתְּנַת חִנָּם (ספרי ואתחנן כג). וְקָשֶׁה עַל זֶה: מֵהֵיכָא תֵּיסַק אַדַּעְתִּין שֶׁיִּתְלוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים שֶׁכְּבָר עָשׂוּ? הֲלֹא לְעוֹלָם אֵין לָאָדָם שׁוּם חוֹב עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי כָל הַמִּצְווֹת שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה אֵין בָּהֶם דֵּי לְהָשִׁיב כְּעַל גְּמוּלוֹת כְּעַל יְשַׁלֵּם (ישעיה נט יח), כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עֲלוֹהִי בְּמָה שֶׁכְּבָר עָשָׂה לוֹ ה׳, כִּי גָבַר עָלָיו חַסְדּוֹ מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ, כְּמוֹ שֶׁהֶאֱרִיךְ מִזֶּה בְּחוֹבַת הַלְּבָבוֹת (שער הבטחון פרק ד). וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות י:) הֶאֱשִׁימוּ אֶת חִזְקִיָּהוּ שֶׁתָּלָה בְּמַעֲשָׂיו וְאָמַר: ״זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת״ (מלכים ב׳ כ ג), וְתָלוּ לוֹ בִּזְכוּת אֲחֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדִּי״ (שם כ ו), כִּי מִן הַשָּׁמַיִם הֶרְאוּ לוֹ שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם זְכוּת, כִּי כְּבָר אֲכָלוֹ חִזְקִיָּהוּ, וְנִתְקַיֵּם בּוֹ מַאֲמַר ״קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים״, כִּי הוֹדָה וְאָמַר שֶׁקָּטֹן יַעֲקֹב וְדַל בְּמִצְווֹת מִצַּד כָּל הַחֲסָדִים שֶׁכְּבָר קִבֵּל. וְאֵיךְ אָמְרוּ ״אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לַצַּדִּיקִים לִתְלוֹת בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים״? וְהָרְאָיָה שֶׁמֵּבִיא מִן פָּסוּק ״וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן״ אֵינָהּ רְאָיָה לְכָאן, כִּי פָּסוּק זֶה אֵין לְמֵדִין מִמֶּנּוּ כִּי אִם שֶׁאַף מִי שֶׁאֵין לוֹ זְכוּת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ עַל צַד הַחֲנִינָה. אֲבָל מֹשֶׁה שֶׁנֶּעֱנַשׁ בְּחֶטְאוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לָאָרֶץ, מָה עִנְיָנוֹ לְפָסוּק זֶה? כִּי הוּא וַדַּאי גָרוּעַ מִמִּי שֶׁאֵין לוֹ לֹא זְכוּת וְלֹא חוֹבָה.

וְהַתְּשׁוּבָה לְכָל זֶה, שֶׁמַּה שֶּׁאָמְרוּ שֶׁיֵּשׁ לַצַּדִּיקִים לִתְלוֹת בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים, אֵין הַפֵּרוּשׁ בְּאוֹתָן מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁכְּבָר עָשׂוּ, אֶלָּא בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים שֶׁעֲתִידִין לַעֲשׂוֹת. כִּי מִסְּתָמָא כָּל צַדִּיק אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ שׁוּם הֲנָאָה גוּפָנִית כִּי אִם כְּדֵי שֶׁעַל יָדָהּ יִהְיֶה לוֹ מָקוֹם לְקַיֵּם אֵיזוֹ מִצְוָה. וְזֶה הַדָּבָר שֶׁדָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי (סוטה יד): וְכִי לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ הָיָה צָרִיךְ מֹשֶׁה? אֶלָּא אָמַר: הַרְבֵּה מִצְווֹת תְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ. וְאִם כֵּן, הָיָה לוֹ לִתְלוֹת בַּקָּשָׁתוֹ בְּאוֹתָן מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָתִיד הוּא לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי בַּקָּשָׁה זוֹ. וְזֶה דָּבָר אֲמִתִּי שֶׁשּׁוּרַת הַדִּין נוֹתֵן שֶׁיְּמַלֵּא ה׳ מִשְׁאֲלוֹת לִבּוֹ, יַעַן כִּי אֵינוֹ חָפֵץ כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר חָפֵץ ה׳ בּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּחֶטְאוֹ נִקְנַס עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם אֵין מַעֲנִישִׁין הַחוֹטֵא לֵאמֹר: לֵךְ עֲבוֹד עֲבוֹדָה שֶׁהִיא זָרָה אֶצְלְךָ, לְהוֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶּשַׁע. אֶלָּא שֶׁמֵּרֹב עֲנָוָה שֶׁבּוֹ לֹא רָצָה לִתְלוֹת הַשְּׁאֵלָה בְּאוֹתָן מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָתִיד הוּא לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי הַכְּנִיסָה לָאָרֶץ, כִּי אוּלַי יִכָּנֵס וְלֹא יַעֲשֶׂה הַמִּצְווֹת, וְרַק הַהֲנָאָה הַגּוּפָנִית יְקַבֵּל וְאֶת הַטּוֹב לֹא יְקַבֵּל. לְכָךְ בִּקֵּשׁ בִּלְשׁוֹן חֲנִינָה, מַתְּנַת חִנָּם בְּעָלְמָא. וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר״, כִּי עָשָׂה שְׁאֵלָתוֹ בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם עַל דַּעַת הַהֹוֶה, שֶׁעֲדַיִן אֵין שׁוּם זְכוּת בְּיָדוֹ, מִבְּלִי שֶׁיַּשְׁקִיף עַל הֶעָתִיד לָבֹא שֶׁסּוֹפוֹ לָבֹא לִידֵי קִיּוּם מִצְווֹת, כִּי שֶׁמָּא יָבֹא אוֹ לֹא יָבֹא. לְכָךְ אָמַר בִּלְשׁוֹן ״וָאֶתְחַנַּן״, כִּי הָיָה צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מַתְּנַת חִנָּם עַל הָעֵת הַהִיא כָּאָמוּר.

בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר. כְּבָר כָּתַבְנוּ שֶׁהַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הָיְתָה עַל הָעֵת הַהִיא, מִבְּלִי שֶׁיִּתְלֶה שְׁאֵלָתוֹ בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁסּוֹפָם לָבוֹא. וְאָמַר ״לֵאמֹר״ לְדוֹרוֹת, שֶׁכָּל צַדִּיק יְבַקֵּשׁ תַּחֲנוּנִים מַתְּנַת חִנָּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֹּשֶׁה אָמַר: אֵינִי מַנִּיחֲךָ עַד שֶׁתֹּאמַר לִי הֵן אוֹ לָאו, וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר״ - רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיֹּאמַר לוֹ תְּשׁוּבָה תֵּכֶף בָּעֵת הַהִיא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא עַל דֶּרֶךְ ״ה׳ שְׂפָתַי תִּפְתָּח״ וְגוֹ׳ (תהלים נא יז), שֶׁבִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִתֵּן לוֹ מָקוֹם לֵאמֹר דְּבָרָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה״ (שם כא ג).

וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ: ״בָּעֵת הַהִיא״, אַחַר שֶׁכָּבַשְׁתִּי אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, דִּמִּיתִי שֶׁמָּא הֻתַּר הַנֶּדֶר. וְנִרְאֶה שֶׁחָשַׁב מֹשֶׁה כִּי טַעַם הַנֶּדֶר הוּא ״יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי״ - לֹא גְּרַמְתֶּם לְיִשְׂרָאֵל לְהַאֲמִין בִּי עַל יְדֵי שֶׁיִּרְאוּ נֵס מְפֻרְסָם זֶה. וּבְמִלְחֶמֶת סִיחוֹן הֶעֱמִיד מֹשֶׁה הַחַמָּה, וְעַל יְדֵי נֵס מְפֻרְסָם זֶה בְּלִי סָפֵק שֶׁנַּעֲשׂוּ בָּנִים אֵמוּן בָּם וְתִקֵּן מָה שֶׁקִּלְקֵל. וְכָל שֶׁכֵּן לְדַעַת הָעִקָּרִים שֶׁכָּתַב בְּטַעַם חֵטְא מֵי מְרִיבָה, כִּי הָיָה לוֹ לְמֹשֶׁה לְדַבֵּר מֵעַצְמוֹ אֶל הַסֶּלַע קֹדֶם שֶׁיְּצַוֶּה לוֹ ה׳, כִּי כָּל נָבִיא גּוֹזֵר וְאוֹמֵר וְיָקוּם לוֹ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע כוּ׳, וְכֵן יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: ״שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם״ (יהושע י יב) - כָּל זֶה תּוֹרֶף דִּבְרֵי הָרַב. וְהִנֵּה עַכְשָׁיו עָשָׂה מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ וְהֶעֱמִיד הַחַמָּה, כִּי מֵאַחַר שֶׁיָּלְפִינַן בִּגְזֵרָה שָׁוָה דְּ״אָחֵל״ ״אָחֵל״ שֶׁהֶעֱמִיד מֹשֶׁה הַחַמָּה כִּיהוֹשֻׁעַ, אֵין הֶקֵּשׁ לַחֲצָאִין: כְּמוֹ שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ עָשָׂה כֵן מֵעַצְמוֹ, כָּךְ מֹשֶׁה עָשָׂה כֵן מֵעַצְמוֹ. וּבָזֶה נִתְקַדַּשׁ הַשֵּׁם וְתִקֵּן מָה שֶׁקִּלְקֵל וְחִזֵּק הָאֱמוּנָה, עַל כֵּן חָשַׁב שֶׁהֻתַּר הַנֶּדֶר. וְלֹא שֶׁתָּלָה בְּכִבּוּשׁ אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, כִּי לְכַתְּחִלָּה לֹא הָיָה בִּכְלַל הַשְּׁבוּעָה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר (במדבר כ יב): ״לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם״ - וְהַיְנוּ אַרְצוֹת שֶׁבַע אֻמּוֹת שֶׁכְּבָר נָתַן לַאֲבוֹתָם, אֲבָל אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג לֹא הָיָה מֵעוֹלָם בִּכְלַל הַבְטָחָה זוֹ.

וָאֶתְחַנַּן אֶל ה׳ בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ בָּעֵת הַהִוא. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ספרי דברים כו) כְּשֶׁרָאָה שֶׁנָּפַל סִיחוֹן וְעוֹג לְפָנָיו וְכוּ׳, לְדִבְרֵיהֶם חוֹזֵר לְמַה שֶׁלְּפָנָיו שֶׁהִיא מִלְחֶמֶת סִיחוֹן וְעוֹג, וּלְפִי זֶה טַעַם הַמַּאֲמָר לוֹמַר שֶׁזּוּלַת מַה שֶׁהָיָה בָּעֵת הַהִיא לֹא הָיִיתִי מִתְפַּלֵּל כִּי הַגְּזֵרָה כְּבָר נִגְזְרָה.

וְנִרְאֶה לוֹמַר בְּהָעִיר עוֹד אָמְרוֹ לֵאמֹר, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (ספרי) שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לַה׳ הֲשִׁיבֵנִי עַל דְּבָרַי אִם אֲנִי נִכְנָס לָאָרֶץ, וְזֶה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ. אָכֵן פֵּרוּשׁ אָמְרוֹ ״בָּעֵת הַהִיא״ הוּא זְמַן שֶׁנִּשְׁבַּע ה׳ עַל דּוֹר הַמִּדְבָּר שֶׁלֹּא יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ שֶׁאָמַר בְּפָרָשָׁה שֶׁלְּמַעְלָה, וּכְלָלוֹ לְמֹשֶׁה בִּכְלַל שְׁבוּעַת הַגְּזֵרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (דברים א:לז) ״גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה׳ בִּגְלַלְכֶם״. בָּעֵת הַהִיא הִתְחַנֵּן לַה׳ לְבַטֵּל גְּזֵרָתוֹ וּלְהַתִּיר הַשְּׁבוּעָה, כָּרָמוּז בְּמַאֲמַר ״אַתָּה הַחִלּוֹתָ״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְשׁוֹן הַתָּרַת שְׁבוּעָה, כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר בְּסָמוּךְ. וְטַעַם הַמַּאֲמָר הוּא לְהוֹדִיעָם לְבַל יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל אֶלָּא עַל עַצְמוֹ לְבַטֵּל גְּזֵרָתוֹ וְלֹא חָשׁ לְדוֹרוֹ וְהֶעֱלִים עַיִן מִמֶּנּוּ וְתַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא. לָזֶה אָמַר בָּעֵת הַהִיא פֵּרוּשׁ, קוֹדֶם שֶׁנִּתְקַיְּמָה הַגְּזֵרָה הִתְחַנֵּן לַה׳.

וַהֲגַם שֶׁבִּתְחִלָּתוֹ לֹא מָצִינוּ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֶלָּא עַל עַצְמוֹ וְלֹא עַמּוֹ, אַף עַל פִּי כֵן כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה בְּחָכְמָה שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל עַצְמוֹ לְהַתִּיר שְׁבוּעָה שֶׁעָלָיו, וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר לְפָנָיו לְבַטֵּל גַּם עַל יִשְׂרָאֵל, וְיִהְיֶה הַדָּבָר קַל לְהַשִּׂיג מִדִּין נֶדֶר שֶׁהוּתַּר מִקְצָתוֹ הוּתַּר כֻּלּוֹ (נדרים סו.). וְהוּא אָמְרוֹ לֵאמֹר פֵּרוּשׁ, אֵין תַּכְלִית הַדָּבָר בַּדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים אֶלָּא לֵאמֹר עוֹד דְּבָרִים אֲחֵרִים. וְזֶה עָשָׂה בְּחָכְמָה, כִּי יוֹתֵר יִהְיֶה נָקֵל לְהִתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ עַל עַצְמוֹ לְהַתִּיר שְׁבוּעַת הַגְּזֵרָה שֶׁעָלָיו, לֶהֱיוֹתוֹ נָקִי וְצַדִּיק, מֵהַתִּיר שְׁבוּעַת גְּזֵרַת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בַּעֲלֵי הֶעָוֹן, וְכָל דִּבְרֵי מֹשֶׁה יַגִּידוּ צִדְקַת ה׳ עָשָׂה.

עוֹד נִתְכַּוֵּן לְדַיֵּק אַרְבָּעָה תְּנָאִים הַצְּרִיכִין לְקַבָּלַת תְּפִלָּה: אֶחָד, שֶׁיִּתְפַּלֵּל כְּעָנִי הַדּוֹפֵק עַל הַפֶּתַח, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (משלי יח:כג) ״תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ״. ב׳, שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמְּקוֹר הָרַחֲמִים. ג׳, זְמַן הַתְּפִלָּה, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים סט:יד) ״וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה׳ עֵת רָצוֹן״. ד׳, שֶׁתִּהְיֶה תְּפִלָּתוֹ מְפֹרֶשֶׁת וְלֹא תִהְיֶה סוֹבֶלֶת פֵּרוּשׁ בִּלְתִּי הָגוּן, וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (אסתר רבה פ״ז:כד) בְּהַהוּא גּוֹי וְיִשְׂרָאֵל וְכוּ׳, וְיָלְדָה בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל גּוֹי וְאָנַס יִשְׂרָאֵל לְהַרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן מֹשֶׁה בְּמַאֲמָרוֹ כָּאן: וָאֶתְחַנַּן - לְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים, זֶה כְּנֶגֶד תְּנַאי רִאשׁוֹן. אֶל ה׳ - שֶׁבִּקֵּשׁ מִמְּקוֹר הָרַחֲמִים, זֶה כְּנֶגֶד תְּנַאי שֵׁנִי. בָּעֵת הַהִיא - פֵּרוּשׁ בָּעֵת הַיְּדוּעָה לְקַבָּלַת תְּפִלָּה שֶׁהִיא עֵת רָצוֹן, כִּי מִי יוֹדֵעַ עֵת הָרָצוֹן כְּמֹשֶׁה. וְאֶפְשָׁר שֶׁזֶּה הָיָה בְּעֵת אֲשֶׁר אָמַר לוֹ ה׳ ״הָחֵל רָשׁ״ אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג, וְזֶה מְכֻוָּן לְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ לְאַחַר שֶׁכָּבַשׁ אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג וְכוּ׳, זֶה כְּנֶגֶד תְּנַאי שְׁלִישִׁי. לֵאמֹר - פֵּרוּשׁ, פֵּרֵשׁ אֲמָרָיו כַּמִּצְטָרֵךְ שֶׁלֹּא יִסְבְּלוּ דְּבָרָיו דָּבָר בִּלְתִּי הָגוּן, זֶה כְּנֶגֶד תְּנַאי רְבִיעִי. וּלְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ ״בָּעֵת הַהִיא״ כְּשֶׁרָאָה מִלְחֶמֶת סִיחוֹן וְעוֹג, טַעַם אָמְרוֹ לֵאמֹר נִמְשֶׁכֶת עִם ״אַתָּה הַחִלּוֹתָ״. וּכְבָר כָּתַבְתִּי בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר הַדִּבּוּר בִּלְשׁוֹן עַצְמוֹ שֶׁאֲמָרוֹ אֶלָּא כּוֹלֵל הַמְּכֻוָּן בְּלָשׁוֹן אַחֵר, הוּא אוֹמֵר ״לֵאמֹר״ - פֵּרוּשׁ, כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר הִיא זֹאת. כְּמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ אָמַר ״לֵאמֹר״ לְהָעִירְךָ עַל זֶה. וְיֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (ילקוט שמעוני יט) ״בָּעֵת הַהִיא״ כְּשֶׁאָמַר לוֹ (במדבר כ:יב) ״לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל״ וְגוֹ׳, וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ (מדרש רבה) כְּשֶׁאָמַר לוֹ (במדבר כז:יח) ״קַח אֶת יְהוֹשֻׁעַ״ וְגוֹ׳. וְאֶפְשָׁר שֶׁבְּכָל הָעִתִּים הִתְפַּלֵּל וְעַל כָּל עֵת מֵהֶם הוּא אוֹמֵר ״בָּעֵת הַהִיא״, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים.