התחילו ללמודוְיָת יְהוֹשׁוּעַ פַּקֵדִית בְּעִדָנָא הַהִיא לְמֵימָר עֵינָיךְ חֲזָאָן יָת כָּל דִי עֲבַד יְיָ אֱלָהֲכוֹן לִתְרֵין מַלְכַיָא הָאִלֵין כֵּן יַעְבֵּד יְיָ לְכָל מַלְכְּוָתָא דִי אַתְּ עָבֵר לְתַמָן
ואת יהושוע צויתי וגו׳ היינו דכתיב בפרשת פנחס ויסמוך ידיו עליו ויצוהו. שלימא סדרא דפרשת דברים
וְאֶת יְהוֹשֻׁעַ צִוֵּיתִי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, צִוִּיתִי לְבַל יִירָא מֵהָעַמִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ (דברים ג:כב) ״לֹא תִּירָאוּם״, וְאֵינוֹ חוֹזֵר עַל מַאֲמַר ״עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת״ כִּי בָּזֶה לֹא יֻצְדַּק לְשׁוֹן צִוּוּי.
וְטַעַם שֶׁלֹּא סָמַךְ מַאֲמָר זֶה לְמַאֲמַר נְפִילַת סִיחוֹן וְעוֹג, וּכְתָבוֹ אַחַר הַנְחָלַת אַרְצָם לִבְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וּתְנָאֵיהֶם, לְפִי שֶׁמֵּאֶמְצָעוּת תְּנַאי זֶה שֶׁהִתְנָה מֹשֶׁה עִם בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן יִוָּלֵד הַמֵּחוּשׁ מִמַּה שֶׁמְּבַקֵּשׁ עֵזֶר בַּגִּבּוֹרִים וַה׳ הוּא הַלּוֹחֵם, מַה צוֹרֶךְ בַּחֲלוּצֵי בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן. אֲשֶׁר עַל כֵּן סָמַךְ מַאֲמַר וְאֶת יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹ׳ לְמַאֲמַר חֲלוּצַת בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, לוֹמַר שֶׁלֹּא תַּחְשׁוֹב שֶׁצָּרִיךְ גְּבוּרַת חוֹגְרִים וְתָבֹא בְּלִבְּךָ יִרְאָה, כִּי אֵינְכֶם צְרִיכִין לַמִּלְחָמָה, וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר כִּי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם. דִּקְדֵּק לוֹמַר הוּא לְמַעֵט מֵחוּשׁ הַנִּשְׁמָע מִמִּצְוַת בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן ״חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ״. וְטַעַם שֶׁהוּצְרַךְ לַחֲלוּצַת בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן פֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת מַטּוֹת, וְעַיֵּן בַּסָּמוּךְ בְּפָסוּק ״אֵת כָּל״.
בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר. טַעַם אָמְרוֹ בָּעֵת הַהִיא, פֵּרוּשׁ בְּעֵת שֶׁרָאָה הַתְּנַאי שֶׁהִתְנֵיתִי עִם בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן יֵעוֹר הַמֵּחוּשׁ עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם לָזֶה. וְאָמְרוֹ לֵאמֹר, אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ בָּעֵת הַהִיא לָשׁוֹן זֶה עַצְמוֹ לָזֶה אָמַר ״לֵאמֹר״, פֵּרוּשׁ, מְכֻוָּן הַמַּאֲמָר הוּא זֶה. עוֹד יִרְצֶה שֶׁצִּוָּהוּ לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁיִּכָּנְסוּ לְמִלְחֶמֶת שִׁבְעָה עֲמָמִין לְהָסִיר מוֹרֶךְ מִלִּבָּם.
אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְגוֹ׳ כֵּן יַעֲשֶׂה וְגוֹ׳. בְּמַאֲמָר זֶה כָּלַל טַעַם מִצְוָתוֹ לִבְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לַעֲבוֹר עִם יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן, כִּי כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה ה׳ לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי כֵּן יַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּמְלָכוֹת וְגוֹ׳, וּכְשֵׁם שֶׁמַּעֲשֵׂה שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי הָיוּ יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר, כְּמוֹ כֵן בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יִהְיוּ כֻּלָּם נִקְבָּצִים חֲלוּצִים לִפְנֵי ה׳. וּלְטַעַם זֶה הוּא שֶׁצִּוָּה מֹשֶׁה שֶׁיַּעַבְרוּ בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן חֲלוּצִים לְמִלְחֶמֶת מִצְוָה, אֲבָל לְעוֹלָם ה׳ הוּא הַנִּלְחָם וְלֹא הַחֲלוּצִים. וּמֵעַתָּה לֹא הָיָה יָכוֹל מֹשֶׁה לוֹמַר לִיהוֹשֻׁעַ ״עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת״ וְגוֹ׳ אֶלָּא אַחַר שֶׁהִתְנָה עִם בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לַעֲבוֹר חֲלוּצִים, אֲבָל זוּלַת זֶה אֵין רְאָיָה מִמַּה שֶׁרָאָה, שֶׁאֵינוֹ דוֹמֶה זְכוּת שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים לִזְכוּת תִּשְׁעָה וּמֶחְצָה, וְהוּא עַצְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (במדבר לב:ו) ״וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה״ שֶׁאָמַר לִבְנֵי גָד וּרְאוּבֵן.