בָּנִ֥ים וּבָנ֖וֹת תּוֹלִ֑יד וְלֹא־יִהְי֣וּ לָ֔ךְ כִּ֥י יֵלְכ֖וּ בַּשֶּֽׁבִי׃

״בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי״. הפסוק דל בפירושים, ואונקלוס מתרגמו כפשוטו: תלד בנים ובנות ולא יהיו שלך, כי ילכו בשבי. הקללה נוגעת שוב בפגיעה בילדים: האדם יזכה להוליד בנים ובנות, אך לא ייהנה מהם, כי יילקחו בשבי אל ארץ האויב. זו קללה של אובדן הדור הבא - העמל בגידול הילדים אינו נושא פרי, כי הם נלקחים מן ההורים. הפסוק מקביל לקללות החקלאיות שלפניו במבנהו (״תוליד... ולא יהיו לך״), אך כאן האובדן חמור פי כמה, שכן מדובר בילדים ולא ביבול. גם המשכיות המשפחה נקטעת, כשם שנקטעה תוחלת האדמה.